מה ידוע לנו על אלוהים, על דעותיו ועל כוונותיו? רק מה שמועצת חכמים בעלי דמיון מפותח כתבה עליו בתנ"ך לפני […]
הרקיע היה אפל וקר. זו לא הייתה שעת יום או לילה. צלילים רוגעים ומלטפים של נבל וכינור התנגנו בחלל וקידמו את פני הבאים לטקס. יצורים זעירים וחרישיים זרמו לאתר מארבע רוחות השמיים. רק זהרורי אור חלשלושים העידו על נחילי המלאכונים שהלכו והתקבצו, ריבואות ואולי מיליונים של ישויות שדמו לשדה ענקי של גחליליות.
עבור ההמונים הייתה זו שעה הרת עולם, הזדמנות נדירה לחזות במו עיניהם הבורקות במְאוֹדָם, בריבונם, באלופם הנערץ. מעת לעת הוא יוצא לגיחת משימה בפינה זו או אחרת ברחבי היקום הסר למרותו. הטקס שהוזמנו אליו נועד לברך את מְאוֹדָם לשלום ולאחל לו הצלחה בשליחותו החשובה.
הטקסים האלה אהובים עליהם. בכל אחת מגיחות החוץ שלו עוטה על עצמו מְאוֹדָם תחפושת שנועדה לסייע לו להיטמע בין הברואים שהוא מבקר, הפעם הכינו לו עוזריו גלימה שחורה וקלסתר פנים ששאלו מפסל מפורסם של אומן גאון, וקהל ההמונים הסתקרן לראות באיזו תחפושת בחר הפעם. לקראת הופעתו לפניהם הושלך בחלל הס. המלאכונים עצרו את נשימתם. אפשר היה לחתוך את המתח בחרב המתהפכת.
לפתע משהו ברקיע נע, דבר־מה התרחש בעליל. טבעת האופק האפלה החלה מחווירה במהירות, שינתה גוונים מוורוד לצהוב ולכתום, ובתוך זמן קצר זהר המרחב כולו באור יקרות. רחש עבר בקהל, התרגשות עצומה גאתה. “זה הוא, זה הוא,” החלו להישמע לחישות מכל עבר. ואז, בהבזק פלאי דמוי ברק הופיע במרומי הענן מְאוֹדָם, אביהם, שליטם. הוא ניצב שם מולם ובירכם לשלום בהנפת זרועות. הופעתו עוררה גל של צחוקים לבביים, כה מגוחכת הייתה הגלימה השחורה שעטה, ויותר ממנה המסכה האימתנית שכיסתה את פניו, ובעיקר – זקן השיבה שלה. עדת המלאכונים רפרפה גם היא בכנפיה במחוות הודיה.
דמות נוספת התייצבה לימינו של הבורא. הדמות, עוזרו הראשי, פנתה אל הקהל ונשאה דברי ברכה: “מְאוֹדֵנוּ, אלופנו, בצאתך היום להביא את בשורת ההתחדשות ליושבי הפלנטה הנידחת ארץ, תלווינה את תפארת הדרךָ ברכותינו המאליפות. צא־נא לשלום ושובה אלינו במהרה.”
***
הטקס תם. קהל האלפים התפזר בלב נרגש וחזר לעיסוקיו.
או־אז נפנה העוזר אל האל והפקיד בידיו תיק מסע שהוכן בעבורו בקפידה. בתיק צוינו מוקדי הביקור, לוחות הזמנים וזהות האורגניזם שנבחר לשמש איש הקשר של מְאוֹדוֹ עם יושבי הפלנטה. לאחר מכן הנחה העוזר את אדונו צעד אחר צעד כיצד לנווט את דרכו הפתלתולה בסבך העצום של כוכבי השמיים עד שימצא את אותו גרגיר סלעי נידח שקרוי ארץ.
“שם, מְאוֹדִי, חפש את מקבץ המבנים הקרוי בפיהם בְּנֵי בְּרַק, ובתוכם את בית הכנסת ‘חסד התורה’ שפוקד אורגניזם בשם הרב אדם ידידיה – הוא היצור שמצאנו כמתאים ביותר לקבל מפיך את הבשורה.”
אין עדיין תגובות