מיטת סדום

מיטת סדום הוא קובץ של הרהורים ותובנות מעשיות העוסקים בידע של בני האנוש ובתפיסה שלהם. נסים ניקולס טאלב, שהוגדר כאחד מהוגי הדעות המעניינים והמבריקים בעולם כיום, מצביע על מוגבלותם של הידע וההבנה שלנו. על המוגבלות הזאת, הוא טוען, אנו מגשרים באמצעות דחיסת החיים והעולם לתוך דגמים פשוטים וסחירים, הכללות, הפשטות, מטבעות לשון ונרטיבים מוכנים מראש — ממש כמו אותה מיטה שאנשי סדום הרשעים היו מציעים לאורחיהם ומותחים את איבריהם או מקצצים אותם כדי להתאימם למידותיה. טאלב משתמש ברעיון של מיטת סדום כדי להמחיש, בסגנונו הייחודי, את מה שהוא מכנה "תופעות הלוואי היהירות של התרבות המודרנית" —האשמת המציאות על שהיא אינה מתאימה למודלים הכלכליים, המצאת מחלות כדי למכור תרופות, הגדרת האינטליגנציה כדבר שאפשר לבחון בכיתת לימוד ושכנוע בני האדם כי עבודה איננה עבדות. בשילוב יוצא דופן של שנינות וחוכמה טאלב חושף את האשליות שאנו חיים איתן אך מעולם לא הבחנו בהן, ומעמת בין הערכים הקלסיים של אומץ, אלגנטיות ולמדנות ובין המחלות המודרניות של חשיבה מקובעת, חומרנות וזיוף.
נסים ניקולס טאלב הוא פילוסוף וסופר מצליח. בעבר היה סוחר ניירות ערך, וכיום הוא מרצה באוניברסיטת ניו יורק המתמחה בחקר המזל, אי־הוודאות, ההסתברות והידע. ספריו תעתועי האקראיות והברבור השחור נכללו ברשימות ספרי העיון הטובים של העיתונים הכלכליים היוקרתיים ונחשבים לציון דרך אינטלקטואלי, חברתי ותרבותי. רוב הזמן אפשר למצוא אותו בבתי קפה ברחבי הגלובוס, שקוע במחשבות.

מקט: 15100458

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

מיטת סדום הוא קובץ של הרהורים ותובנות מעשיות העוסקים בידע של בני האנוש ובתפיסה שלהם. נסים ניקולס טאלב, שהוגדר כאחד […]

---

מיטת סדום

ּגישתם של תושבי סדום ועמורה למצוות הכנסת אורחים היתה, על פי המסורת היהודית, מקורית למדי. כך מספר, למשל, "ספר הישר" מימי הביניים (פרשת וירא): "ויעשו להם כל אנשי סדום ועמורה על פי ארבעה שופטיהם מיטות בנויות ברחוב הערים. והיה כל איש אשר יבוא הֵלך אל הערים האֵל, ועמדו עליו והחזיקו בו והביאו אותו אל אחת מהמיטות ההן, והשכיבוהו עליהן בחוזקה. והיה בשכבו ועמדו עליו שלושה אנשים על ראשו ושלושה אנשים על רגליו והחזיקו בו ומדדו אותו על המיטה ההיא. והיה, אם האיש ההוא קצר מהמיטה ההיא, ומשכוהו ששת האנשים ההם אלה מזה ואלה מזה, ויצעק אליהם ולא יענוהו. ואם יהיה האיש ההוא ארוך בקומה מהמיטה, ומשכוהו משתי צלעות המיטה מצדיה, אלה מזה ואלה מזה, עד הגיע האיש ההוא לשערי מוות". על פי גרסה תמציתית של הסיפור, המופיעה בתלמוד הבבלי (סנהדרין קט ע"ב), האורחים הגבוהים מדי לא נמתחו לצדדים אלא קוצצו בחרב.

סיפור דומה מופיע במיתולוגיה היוונית, וגיבורו הוא פְּרוֹקְרוּסְטֶס — כלומר, "המרדד" — בעליה האכזר של נחלה קטנה בקוֹרידָלוּס אשר באטיקה.1 הוא היה חוטף עוברי אורח, מכבד אותם בארוחת ערב דשנה, ואז מזמינם לישון במיטת האירוח שלו. את רגליהם של האורחים הגבוהים מדי הוא קצץ בגרזן חד; ואילו את האורחים שהיו נמוכים מדי מתח. בגרסאות אחרות ומרושעות יותר של הסיפור (כגון זו שב"ביבליותקה" מאת אפולודורוס), היו לפרוקרוסטס שתי מיטות, אחת קטנה ואחת גדולה; את קורבנותיו הנמוכים השכיב במיטה הגדולה, ואת הגבוהים בקצרה. לבסוף, במפגן מרהיב של מידה כנגד מידה, נפל איש הדמים לבור שכרה הוא עצמו. אחד העוברים בדרך היה תזאוס הגיבור, מי שבהמשך מעלליו הנועזים קטל את המינוטאור. בתום סעודת הערב הנהוגה, אילץ תזאוס את מארחו לשכב במיטתו הנודעת לשמצה, ואז, כדי להתאימו באופן מושלם למידותיה, ערף את ראשו.

1 במקורו האנגלי קרוי ספרנו זה "מיטת פרוקרוסטס". [הערת המתרגם]

כל אחד מן הפתגמים המופיעים בספר זה הוא סוג של מיטת סדום. הידע שלנו, בני האדם, מוגבל, וכמוהו גם הראייה וההבנה שלנו. על הפער הזה אנו מגשרים באמצעות דחיסת החיים והעולם לתוך דגמים פשוטים וסחירים, הכללות, הפשטות, מטבעות לשון ונרטיבים ארוזים מראש — והתוצאות, לעתים, מתפוצצות בפרצופנו. יתר על כן, דומה שאיננו מודעים לאותה התאמה שלאחר מעשה, ממש כאותו חייט שהתגאה בחליפה שתפר, המותאמת בצורה מושלמת למידות לקוחו — אלא שהלקוח הוא שהותאם לחליפה באמצעים כירורגיים. כך, למשל, מעטים יודעים כי אנו משנים את מוחותיהם של תלמידי בתי ספר באמצעות תרופות כדי להתאימם לתוכנית הלימודים, במקום לעשות את ההפך.

מאחר שפתגמים מאבדים את קסמם כאשר הם מוסברים, אסתפק לעת עתה ברמיזה על אודות נושאו המרכזי של הספר הזה; דיונים נוספים בו יימסרו באחרית הדבר. ההיגדים שבספר הם מחשבות מתומצתות העומדות בזכות עצמן, והנסבות סביב רעיון עיקרי אחד: כיצד עלינו להתמודד עם מה שאיננו יודעים, וכיצד אנחנו עושים זאת הלכה למעשה. דיון מעמיק יותר בסוגיה זו ניתן למצוא בספרַי "הברבור השחור" ו"תעתועי האקראיות".2

2 בשימוש שלי בדימוי של מיטת סדום אין כוונתי רק להכנסת דבר־מה לקופסה הלא נכונה; עיקר כוונתי הוא לאותה פעולה הפוכה של שינוי המשתנה הלא נכון, במקרה הזה האדם במקום המיטה. יצוין כי כל כישלון של מה שאנו מכנים "תבונה" (בצירוף מומחיות טכנית) ניתן לצמצום לכדי מצב של מיטת סדום.