כולנו אנשים אמיתיים – דיאטה הכישלון המצליח ביותר בעידן המודרני כולנו אנשים אמיתיים הוא ספר אמיץ בגישתו, המעז להשמיע קול […]
הדיאטה בראי ההיסטוריה – מראשיתה עד ימינו: במאה ה–11 ניצח המלך ויליאם הכובש בקרב הייסטינגס (1066), אך בתום הקרב לא הצליח לעלות על סוסו כיוון שהיה שמן מדי. המלך האנגלי החליט להיכנס למשטר דיאטה. הוא החליף את המזון המוצק בכמויות גדולות של יין, אבל השינוי התזונתי לא עזר. המלך מיעט לקום ממיטתו ותפח לממדים מבהילים. הוא הוסיף קילוגרמים רבים למשקלו ובאחד הימים מצא את מותו לאחר שנפל מסוסו.
ניסיון הנפל של ויליאם הכובש במאה ה־11 נחשב למקרה המתועד הראשון, שבו נקט אדם צעד מוצהר כדי להשיל עודפי שומן מגופו. מאז חלפו קרוב ל־950 שנים, והדיאטה תפסה מקום מכובד במרכז הבמה הרפואית. העובדה שעודף משקל פוגע בבריאות, נכנסה לתודעה אי־שם במאה ה־17 ומאז פיתחו המומחים כמעט כל דיאטה אפשרית.
במאה ה־16 החלה תקופת הזוהר של בעלי המשקל העודף. במחזהו של ויליאם שקספיר נהג יוליוס קיסר להקיף את עצמו ביועצים שמנים וטובי מזג והעדיף אותם על פני יועצים רזים וחורשי מזימות. בתקופת הרנסנס חיבבו באירופה אנשים שמנים. נשים עבות גוף נחשבו לסמלי יופי, והן תועדו בציוריהם של גדולי האמנים. איש לא קישר אז בין משקל־יתר למצב בריאותי. הניצנים הראשונים לשינוי בתפיסה הופיעו במאה ה־17. רופא סקוטי בשם ג'ורג' צ'ייני המליץ לפציינטים שלו על דיאטת נוזלים המבוססת על שתיית חלב. המשורר לורד ביירון, לעומתו, דבק ב־1811 בדיאטת נוזלים המבוססת על שתיית חומץ. הוא הצליח לרדת במשקל מ־87 קילוגרם ל־59 קילוגרם.
החל בשליש הראשון של המאה ה־19 התפשטה האמונה בדבר הצורך לרזות. הגישה הזאת, כמו רוב האופנות שבאות והולכות בקצב מסחרר, הגיעה מאמריקה. ב־1830 פתח הכומר סילבסטר גרהאם, שהיה ידוע בכינוי "דוקטור נסורת", במסע צלב נגד חטאי הגרגרנות. הכומר טען שעודף משקל מוביל ללידתם של ילדים חולים, והמליץ לצאן מרעיתו להקפיד על תפריט ספרטני. הכומר לימד את מאמיניו איך מכינים קרקרים (למעשה, גרהאם הוא אבי הקרקר), הפיץ מתכונים לאפיית לחם נטול שמרים והטיף לאכילת ירקות ולשתיית מים.
ב־1860 נולדה באנגליה הדיאטה דלת הפחמימות. אבי השיטה היה ויליאם בנטינג, קבלן לוויות ונגר ארונות מתים לבני אצולה. משקלו של בנטינג, שהיה נמוך מ־1.60 מטר, היה בגיל 64 יותר מ־100 קילוגרם, ובשלב מסוים אף לא הצליח לקשור את שרוכי נעליו. הוא החליט לעשות מעשה ובפרק זמן קצר יחסית השיל 25 קילוגרמים ממשקלו. התפריט שלו כלל חלבונים רבים, בשר רזה, טוסטים, ביצים רכות וירקות. "לפתע הכול נעשה נוח יותר, וגם השינה שלי פחות קולנית," סיפר בנטינג, שהיקף מותניו התכווץ ב־31 סנטימטרים. רעיונותיו, שהגיעו לאמריקה כעבור שנים מספר, זכו לתפוצה נרחבת והפכו למותג.
ממציא הגרנולה ודגני הבוקר, ד"ר ג'ון הארווי קלוג, הפך גם הוא לגורו לאחר שהמליץ ב־1876 ללעוס לאט ולספור קלוריות. הוא חיבר שיר שהטיף ללעיסה אטית, וצייד בו כל פציינט שפקד את המרפאה שלו. עד מהרה התפתחה תנועה שלמה סביב האמונה שלעיסה אטית היא סוד ההרזיה. מי שמימן את פעילות התנועה היה איש העסקים הוראס פלצ'ר מסן־פרנסיסקו, שחברת הביטוח שלו סירבה לבטחו עקב עודף משקל. בגלל תמיכתו הנלהבת בלעיסה הוא כונה "המסטיקייטור (לועס המסטיק) הגדול", והתורה שנבנתה סביב ארגונו זכתה לשם "פלצ'ריזם".
בסוף המאה ה־19 הפיץ ד"ר אדוארד דיואי בארצות־הברית את שיגעון הצום כאמצעי ריפוי לנפש ולעודף משקל. לזמן קצר צצו בערים שונות מועדוני צום, אבל הרעיון לא החזיק מעמד זמן רב. בראשית המאה ה־20 הופיעו לראשונה לוחות הקלוריות. ב־1918 פירסם ד"ר לולו האנט פיטרס, שכונה "הרופא האהוב על נשות אמריקה", תוכנית הרזיה בשלושה שלבים. תחילה צום, אחריו פלצ'ריזם, ולסיום ספירת קלוריות. ד"ר פיטרס טען שניתן להסתפק ב־1,200 קלוריות ליום כדי לחיות טוב. ב־1928 פירסמה קבוצת רופאים אמריקנים את הרעיון שאנשים הסובלים מעודף משקל המקשה על אורח החיים שלהם, צריכים להסתפק ב־600 עד 750 קלוריות בלבד ביום. במקביל, התפרסמה דיאטת הוליווד, שהייתה פופולרית בקרב כוכבי תעשיית הסרטים. התפריט היומי שלה עמד על 585 קלוריות, והוא הורכב מאשכוליות, תפוזים, ביצים וטוסט.
בשנות החמישים של המאה ה־20 הופיעו בחנויות הספרים ספרי הבישול הראשונים שכללו מתכוני דיאטה. במקביל, נמכרו בבתי המרקחת גלולות ההרזיה הראשונות, ובראשן גלולת ספיד, שהכילה עשרה מיליגרם דקסדרין. הגלולה הייתה פופולרית לזמן קצר בלבד, כיוון שהמשתמשים בה סבלו מתופעות לוואי חמורות, בהן הפרעות שינה, יובש בפה, כאבי ראש, בחילות והקאות, הזיות, פרנויה ומחלות כבד.
ד"ר הרמן טאלר, רופא נשים ומיילד מברוקלין, פירסם ב־1961 את ספרו "קלוריות בלי חשבון", ובו המליץ על מזון עתיר חלבונים ושומן ודל־פחמימות כמתכון לחיים בריאים ורזים. שש שנים לאחר מכן הוא הואשם ברמאות על־ידי מִנהל המזון והתרופות האמריקני, כששיווק גלולת הרזיה שהתגלתה כלא־יעילה.
בתגובה לספרו של טאלר, הציג ד"ר ארווין סטילמן את "דיאטת הבזק" המתחרה. היו שטענו כי התפריט שלה נלקח מעולם הטורפים: הרבה בשר ועוף, ביצים וגבינות דלות שומן. סטילמן הבטיח שניתן לרזות באמצעותה שלושה קילוגרם וחצי עד שבעה קילוגרם כבר בשבוע הראשון, אך עד מהרה התברר שהתורה כולה בנויה על כרעי תרנגולת, ומי שנהו אחריה, התמוטטו מחולשה.
כעבור כמה שנים הוקמה אגודת שומרי משקל. ג'ין ניידץ, תושבת ניו־יורק, נכנסה למרפאה ציבורית שהציעה תוכנית הרזיה על בסיס רעיונותיו של ד"ר נורמן ג'ולייף. בתום הטיפול אספה כמה מידידותיה שהתלהבו ממראה גופהּ, והקימה את האגודה. בשנה הראשונה היה המחזור הכספי של הארגון 160 אלף דולר, ב־1970 הוא הגיע לשמונה מיליון דולר, וכיום הכנסותיו נאמדות ביותר מ־1.5 מיליארד דולר בשנה.
הרעיונות המקוריים המשיכו לצוץ גם בשנות ה־70: משטר הגזר והסלרי של ד"ר הרמן טארנובר, דיאטה דלת שומן בשילוב פעילות אירובית של ד"ר נתן פריטיקין (ג'ון טרבולטה וברברה סטרייסנד אימצו בהתלהבות את הדיאטה, שכללה ארוחות עשירות בירקות ובפירות טריים, לחם מחיטה מלאה ופסטות, ופירסמו אותה ברחבי העולם), משטרי דיאטה המבוססים על שילוב של פירות ומשקאות דלי סוכר ועתירי חלבונים (מותם של 30 איש מהתקפי לב עקב התזונה הלא־מאוזנת הביא להסרת המשקאות הללו מהמדפים), הדיאטה המהפכנית של אטקינס, "אכול יותר, שקול פחות" של דין אורניש הצמחוני ודיאטת סאות' ביץ' של ד"ר ארתור אגטסטון, ששילבה בין כולן.
והרשימה הלכה ותפחה: רזה לתמיד, דיאטת מרק כרוב, תוספת טבליות, דיאטת אשכוליות, דיאטת חלבונים, דיאטת סקרסדייל, דיאטת פירות וירקות, מיקרו־דיאטה (דלת קלוריות), דיאטה מקרוביוטית, דיאטה משתנת, דיאטת חומץ תפוחים, דיקור לדיכוי התיאבון, הרבלייף ועוד.
קרוב לוודאי שגורו הדיאטה הבא מפתח ממש ברגעים אלה עוד רעיון חדש ומהפכני להרזיה. במוקדם או במאוחר ייכנסו מרבית בני האדם למעגל האינסופי, בו הם נעים מדיאטה, המעוררת עיסוק אובססיבי קוגניטיבי במשקל, באוכל ובגוף, להתקפי זלילה, המייצרים תחושות אשם וכישלון והמסתיימים כמעט תמיד בהשמנה חוזרת, או לחלופין, בדיאטה חדשה – וחוזר חלילה.
אין עדיין תגובות