החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

סיפורי חיים: אורות וצללים – פוטותרפיה בצילום ובמילים

מאת:
הוצאה: | 2023 | 134 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

22.00

רכשו ספר זה:

"הם באים בשניים. כל כך רוצים ולא מצליחים. היא וכפות ידיה היודעות עשייה על האובניים, גופה המלא, שערה העבות, עיניים גדולות באפור בהיר תחת הגבות. הוא ומבטו וגופו האומרים ייסורים, ידיו רזות, כלי דם בולטים, ציפורניים כסוסות, רגליים שלא מוצאות מנוח".

בקרוב, בעזרת צילומים ותמונות בחדר המפגשים, ייטיבו את חייהם יחד.

 

הספר עוסק בצילום ובטיפול. פוטותרפיה. הוא מיועד למטפלות ומטפלים, מנחי קבוצות, צלמות וצלמים, ולכל מי שמתעניין בחיי הנפש והרוח של האדם באשר הוא. יש בספר הזמנה לעסוק בטבע האנושי ובידע הפסיכולוגי המצטבר על אודות הטבע הזה. יש בו הסבר תאורטי ודוגמאות לכך שהצילום והתמונות יכולים לסייע במפגש של האדם עם עצמו. יש כאן הזמנה להתעמק במה שבחוץ, בספר, כמו גם להתבונן פנימה לתוך עצמך. פרקי התאוריה הם חלק מהמחשבות המקצועיות של המטפל, והשאר – סיפורים מחדר המפגשים, בשילוב של שני אמצעי הבעה אמנותיים – צילום ומילים.

 

ד"ר צביקה תורן. פסיכולוג. מקשיב ומתבונן. ומצלם. בָּעַיִן וּבְעֵינִית המצלמה. באמתחתו שנים רבות של מפגשים עם תאוריות ומעשים, שנים רבות של ניהול שירות פסיכולוגי, הוראה במוסדות אקדמיים והנחיית קבוצות בכנסים מקצועיים. הספר הוא תוצאה של למידה רבת שנים ממורים טובים ושל למידה אינסופית מאלה המזמינים אותו להתלוות לחייהם לזמן מה.

מקט: 4-1272-2201
"הם באים בשניים. כל כך רוצים ולא מצליחים. היא וכפות ידיה היודעות עשייה על האובניים, גופה המלא, שערה העבות, עיניים […]

פתיח

 

כך היינו, וכאילו היינו בסדר גמור. אני, הילד בצד שמאל של המשפחה, חי במשפחה וגם צופה וקולט ורושם, יודע שהורינו עשו מאמץ מתמשך והולך על מנת לגדל משפחה לטוב ולנהל חיים שפויים. המילה "שואה" לא נאמרה בבית. אחותי הבכורה במרכז התמונה, מאחור. אחי הצעיר ממני על הברכיים של אבא. אחותי הצעירה ביותר על ברכיה של אמא. הגיוני, לא? הקטנים יוחזקו על ידי ההורים, הגדולים יסתדרו. הסתדרנו.

התמונה נמצאת בתוך אלבום. אלבום ישן עם כריכה עבה ומרופדת. אפשר לראות סימני התבלות בפינה הימנית התחתונה של האלבום. הוא היה בשימוש רב. משפחה זה דבר חשוב. הכי חשוב. כמעט. אלבום התמונות של המשפחה נשלף שוב ושוב מן המדף ואנחנו מסתכלים בתמונות. מקבלים תחושה של שייכות ושל היסטוריה משותפת.

כף יד מחזיקה את האלבום. כף ידי. נוכחותה מצביעה גם היא על כך שהאלבום הזה רגיל להיות מוחזק בידיים של המשפחה ואינו מעלה אבק בפינה נידחת. באגודל של כף ידי אפשר לראות נקודה אדומה. כשמגדילים את התמונה רואים שאני נוטה לכסוס ציפורניים וליצור פצע קטן קרוב לציפורן. כך הייתי בזמנים של מתח רגשי.

אבא ואמא כבר אינם בין החיים. אנחנו, אחים ואחיות, גדלנו והתפזרנו כל אחד ואחת למקומו. הצמחנו דור חדש. הצילום מתעד רגע שהיה. הינה רגע שהיה. הצילום משמר מַרְאֶה שאכן היה במציאות. והוא מכיל מידע רב מזה שרואים הרואים בחטף.

 

 

שנים רבות חלפו מאז צולמה התמונה הקודמת. בתמונה המשפחתית הזאת אחותי הבכורה לא נמצאת. אמא במרכז התמונה. אמא היא מרכז המשפחה. היא הקובעת. היא היוזמת. היא המגיבה. היא המאשרת או שוללת רעיונות ורצונות. אבא מכבד אותה מאוד, וטוב לו שהיא במקומה. בצילום ובחיים. אחי ואחותי, הצעירים ממני, ואני, שוב בצד. בצד שמאל של המשפחה. כולנו קרובים זה לזה ולא נוגעים זה בזה. לא היה מקובל במשפחה שלנו חיבוקים ונישוקים. במשפחות רבות שמים יד על כתף, משלבים יד ביד, יש מי שמחבק. אצלנו – כך היינו. קרובים עם מעט מגע.

בצילומים רבים של המשפחה אני בצד. בצד שמאל. נמצא בסיטואציה, אבל לא כל כולי, תמיד חלק ממני מתבונן במתרחש מהצד. גם משתתף וגם צופה. כך זה עד היום. בחרתי במקצוע של התבוננות בחיי הנפש של האדם, ואחר כך בחרתי במקצוע נוסף – מתבונן ומצלם במצלמה.

האם תמונות ילדות יכולות לנבא אופי? האם תמונות ילדות נתפסות על ידי כל הצופים בהן בצורה זהה? האם אנשים שונים יצלמו בצורה זהה את המראה החיצוני של הדברים? את ה"עובדות"?

בשאלות אלה ורבות אחרות עוסק הספר הזה. בצמיחה ובגדילה. בתקלות ובעכבות. בטיפול. בצילום.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “סיפורי חיים: אורות וצללים – פוטותרפיה בצילום ובמילים”