"המראה הבא שנחשף לעיני, מבעבע, מפעפע ובועט בי כבר עשרים וארבע שנים… בקדמת ביתה של דידי נקבע מטבח מאולתר – […]
פרק ט
השחר הטרופי התנפל על זגוגית החלון באור פתאומי ולבן. חמש בבוקר. הסטתי את הווילונות הכבדים, הירקרקים, בחדר השינה. השתחלתי למכנסיי ההודיים הרפויים, לבשתי גופייה דקיקה, ונשכבתי על המיטה. אולי אצליח לנמנם קצת. כיוונתי את השעון המעורר לשבע. פאולו הבטיח שבשמונה בבוקר תגיע בתי. פתאום נבהלתי שמא תיפול עלי תרדמת נצח ולא אתעורר. ניתרתי מהמיטה. פתחתי את ספר המסע והמילים גלשו על הדף בקצב מטורף. הריגוש משיג את המחשבות ואני כמו בקרוסלת ענק, נוגעת בשמיים, נוגעת באדמה, ואלה מתחברים לבריאה הרמונית שנוצרה בו ברגע, לבתי ולי בלבד. המילים נכתבו מעליהן, דף אחר דף, והנה השעון כבר מצלצל. שבע בבוקר. איזה מזל שהבאתי עמי שמלה אחת לבנה ובתולית, זו שהועדתי לליל הסדר. רק היא מתאימה לחיבור עם טל, הרי זה בוקר כלולותינו. לבשתיה ברטט, שפעת שערי האדמוני כהינומה מעטרת את ראשי בניחוח שמפו לבנדר טרי. ירדתי במעלית מהקומה השלישית ללובי. ריקרדו או אנטוניו, שהיה מעבר לדלפק, אותת לי ימינה, משם עלו ריחות של תבשילים וקפה טרי. הבנתי שהוא מזמין אותי לחדר האוכל. נכנסתי. ריח הקפה הברזילאי גדש שוב את נחיריי. שירות עצמי. שולחן ארוך עמוס מאכלים, גבינות, פירות טרופיים, חלקם בלתי מזוהים, סלטים, שעועית שחורה, חביתות, ביצים מקושקשות מתובלות בירק כלשהו. מזגתי את הקפה הברזילאי המשכר, ואחריה כוס נוספת. והנה, פאולו הענק בפתח.
הוא ניגש אלי, מכריז בצהלה – ".Your daughter is here"
ריחפתי אחריו. יכולתי להישבע שרגליי התנתקו מכוח הכבידה והן לא נוגעות ברצפה כלל. בלובי המלון עמדה דידי, אישה גדולה ואיתנה, ראשה של טל מבצבץ מתוך המנשא שהיה כרוך סביב גופה. בו ברגע הכתה בי הידיעה שזו לא פגישתי הראשונה עם עוללי. כבר היינו מחוברות זו לזו באחד הגלגולים הקודמים. גם טל ידעה זאת. היא התבוננה בי ברוגע ועיניה אמרו לי – הנה, אנחנו נפגשות שוב. נשמתי סיפרה לי שגם את דידי הכרתי כבר אי שם במרחבי הזמן האין סופי. עלינו במעלית בדממה, כמו במנהרת הזמן, אל ההווה. רק לאחר שנסגרה דלת חדרי במלון, אמר פאולו בהתרגשות – זו דידי וזו בתך. נכון שהיא יפיפייה? דידי חילצה בעדינות את טל מהמנשא, היישר לזרועותיי. היא אמרה לפאולו בחיוך משהו בפורטוגזית. פאולו תרגם. דידי אומרת שלבשת שמלת כלה לכבוד החתונה עם ילדתך. באותו רגע קיבלתי אישור – דידי וטל ואני היינו פעם מלוכדות. דידי שומעת את קולותיי הפנימיים. טל הקשיבה רוב קשב למנגינת קולי, געגוע עתיק הציף אותה, והיא התמכרה כל כולה למפגש המחודש, בשקט ובטבעיות. אמרתי לפאולו – כן, היא נסיכה. בדיוק כך דמיינתי אותה. טל התבוננה בי בבגרות קדמונית, מאפשרת לי ללטף את בלוריתה הדבשית. פאולו, עדנה אמרה שלבת שלי שיער שחור, אבל אני ידעתי שהתבלבלתם ושיש לה שיער ברונטי. אמרתי. פאולו השיב – לא, אולי עדנה לא שמעה טוב. עכשיו אלך ואשאיר אותך עם דידי ועם בתך. היא תדריך אותך קצת. ענייני אימהות. מחר בבוקר היא תחזור למלון לראות מה שלומכן ולעזור לך עם בתך. איזה שם נתת לה? קוראים לה טל, אמרתי. טל בעברית, זו טיפת מים של בוקר. רק אז קלטתי ששם בתי מורכב משתי האותיות האחרונות של העיר בה נולדה. אה, טאו, כמו נטאל, אמר פאולו וכרסו רוקדת מצחוק. הוא הבטיח לבוא לבקר במהרה והשאיר לי את מספר הטלפון במשרדו. הוא אמר שהמשרד שלו ממש קרוב למלון, והזמין אותנו לבקר מתי שמתחשק לנו.
הפעלתנות המעשית של דידי החזירה אותי לקרקע. בזריזות ידיים שלפה את הבקבוקים מתיק גדול שהביאה, הוציאה את המטרנה המקומית, טיטולים, בגדים זעירים. כל אותה עת חבוקה הייתה טל בחיקי, עוקבת אחר הנעשה, נשימותיה סדורות וכולה משדרת – חזרתי הביתה. דידי קלטה את נינוחותה של טל ועצרה ממעשיה. היא ניגשה אלינו, הצביעה עלי ואמרה – מאמא. גם היא ידעה איכשהו שבתי ואני התאחדנו שוב. ללא מילים, בפנטומימה, החל השיעור הראשון. היא נטלה בקבוק, הכניסה לתוכו כף מתחליף החלב וביקשה שאבוא עימה. ירדנו במעלית למטבח הצמוד לחדר האוכל. היא דיברה עם אחד הטבחים. הוא הרתיח מים ויצק לבקבוק. דידי ניערה היטב. הבנתי שעובדי המטבח קיבלו הוראות מרפאל למלא את צרכיה של טל, בכל הקשור למזונה ולמכשור החשמלי במטבח. התיישבנו על הכורסאות בלובי. דידי הזליפה טיפת חלב על גב ידה כדי לוודא שהחלב התקרר דיו. אז הושיטה לי את הבקבוק להאכיל את בתי. הכנסתי את פיטמת הבקבוק לפיה של טל וזו החלה לינוק, בעודה ממשיכה להתבונן בי. דידי מלמלה שוב – מאמא, מאמא. היא נראתה מרוצה מתגובתה של טל אלי. רק בצוהריים נפרדה דידי מאיתנו, לאחר שהשכיבה את טל במיטה. הבנתי שזו שעת התנומה שלה. טל לא בכתה כשדידי הלכה. היא ידעה שאמה סמוכה אליה, שומרת עליה. ליטפתי את ראשה ואת גופה במגע מרפרף. לאט, לאט, לחש קול בתוכי, גם אם מתחשק לך לחבקה בעוצמה אפשרי לה מרחב, זמן להתרגל. מבטה של טל הנח עלי הוסיף להיות רגוע, מתמכרת לליטופים הרכים שלי. עיניה נעצמו. דקות ארוכות רכנתי מעליה, רושמת בתוכי כל תו ותו בה. נשכבתי על המיטה, נרדמתי מייד.
אין עדיין תגובות