רק החולמים מגשימים

פתח דבר

נולדתי למשפחה צנועה וחמה בבית פשוט. אמי, ז'ל, הייתה רוב שנותיה עקרת בית. לפרקים ניהלה בביתה גן פרטי. אבי יבל'א, החל את דרכו בתור נער צעיר כפועל בניין, ועבד קשה, עד גיל מאוחר, בבניית הארץ, אבל לא זכה לקצבת פנסיה.

אני הייתי בן שלישי, למשפחה בת ארבעה בנים, וסירבתי לחלום חלום פשוט. תמיד בער בי הרצון להוביל. כתלמיד בבית הספר היסודי נבחרתי לשמש כיושב ראש מועצת התלמידים ומאוחר יותר, כשחקן בקבוצת הנוער של הפועל באר שבע בכדורגל הוענק לי סרט הקפטן. מעולם לא הצטיינתי בלימודים, אך למרות זאת תמיד רציתי להנהיג. זהו דחף, דבר שקשה להסביר אותו, הוא פורץ מתוכך. חלק ממך.

עברתי כברת דרך ארוכה, עד שהגעתי, אמנם בגיל צעיר, למקום אליו נשאתי את עינַי ובו חפצתי מאוד, הן כיעד אישי והן כשותף לאתגר לאומי. זה לא היה פשוט, ממש לא, אבל אני השתוקקתי בכל מאודי והתמסרתי כולי עד להגשמת החלום.

ספר זה אינו אוטוביוגרפי. הוא לא מתמקד בי ולא בסיפור חיי, אלא בתובנות שלי על החיים. תובנות שהתגבשו בי במהלך השנים, והן חלק מתפיסת העולם שלי. הן תוצר של העמדות שפיתחתי ביחס למציאות המשתנה תדיר מול עינינו, ביחס לכוחות הפועלים ומניעים אותנו, וביחס לדרכים שבהן אנו צריכים להתמודד איתם.

אני סבור, וזו הכרה שהשתרשה בי עמוק, שלכל אדם יש את היכולת להצליח ולהגשים את עצמו. זאת, ללא קשר לנתוני הפתיחה שלו ובתנאי שיבין את המציאות העכשווית ושיפתח יכולת אינטואיטיבית לחזות מה יקרה בעתיד.

בדיוק מן ההכרה הזאת, שכל אחד יכול 'לעשות את זה', נולד הספר הזה. מזה שנים רבות אני שב ונשאל, בעיקר על ידי אנשים צעירים, שיש בהם תשוקה בוערת לממש את חלומם האישי ולהגיע אל הפסגה — ביניהם כאלה שרוצים להצטרף לעשייה הציבורית — 'איך עושים את זה?' בהתחלה הייתי נבוך, כאילו יש מי שמחזיק ברשותו מתכון סודי כזה, שיכול לסייע להם להגשים את משאת נפשם, להוציא אותה ישירות מן הכוח אל הפועל — 'מתכון להצלחה'? ודווקא ממני?

יחד עם זאת, לא יכולתי להתכחש למה שאירע במפגשים שונים ביני לבין אלפי בני אדם. במפגשים אישיים, בקבוצות מצומצמות, כמו גם בהרצאות מרובות קהל. בכל המפגשים הללו דיברתי תוך שילוב קטעים מסיפור חיי. נגעתי באירועים שהדגישו את הכישלונות הצורבים שהתנסיתי בהם ובמשברים קשים שפקדו אותי ודרשו יכולת התמודדות וגיוס תעצומות נפש. תמיד כשהגעתי לרגעים הללו חשתי שקורה משהו. משהו מיוחד. דממה השתררה בחדר או באולם, ומבטם של המשתתפים באירוע היה ממוקד בי, כמו קרן לייזר שמנסה לחדור לתוכי, אל נבכי לבי, כמו במטרה לפענח חידה לא פתורה. לפתע פתאום, באמצע השיחה, הפכתי לתעלומה בעיניהם. בכל מפגש ומפגש נוצר הרגע שבו האנשים שצפו בי והקשיבו לי ניסו ליישב את מה שנראה כחיבור בלתי אפשרי בין שני נתונים: מצד אחד 'נתוני הפתיחה שלי', הקלושים מאוד, לכאורה, ומצד שני, סיפור ההצלחה שלי.

זו הנקודה שמשהו ניצת בי. שמתי לב שמקשיבים לי ברוב קשב משום שאני נוגע בדבר עמוק שמעסיק ומטריד אותם: ההצלחה האישית, המימוש העצמי. הם משתוקקים למצוא שיטה או נוסחה, מעין הוראות הפעלה, איך 'לעשות את זה'.

ישנן דרכים שונות לעורר השראה בקרב אנשים, בעזרת קסם אישי, דיבור סוחף, חשיבה יצירתית, מנהיגות מובילה והחלטית ועוד. אפשר גם לספר סיפור חיים, ככה, מהמציאות, כזה שיש בו עליות ומורדות, התמודדויות, 'נפילות', מימוש אתגרים והצבת יעדים חדשים, כל הזמן, עד להגשמתם. 'תעורר בהם השראה', אני חוזר ומתבקש בפניות שאני מקבל לשיחה עם מפקדים בצבא, למפגש עם מנהלי חברות, או להרצאה בפני בני נוער, צעירים או סטודנטים. קהלים שונים שמחייבים אותי לבצע שינויים והתאמות בדרכים שבהן אני מנסה להעביר את תפיסת העולם שלי. ואולם, בכל מקום ובכל זמן, אני תמיד ממקד את המסרים שאני רוצה שיהדהדו בראשיהם של שומעי, מסרים שיגרמו להם לחשוב, לתהות ולהתרגש. כשאני חוזר ומביט ישר לתוך עיניהם, ברור לי שחובה עלי למצוא דגשים ש'יפגעו בול', ממש בהם, בתוכם. אלה הם 'משפטי מחץ' שהתחדדו במוחי לאורך השנים, משפטים מעוררי תשוקה, מעלי תובנות, שמעודדים יצירתיות מחשבתית.

כשאני רואה אותם כותבים, בשקדנות רבה, את משפטי המפתח שבהם אני נוהג להשתמש, אני מבין שנגעתי עמוק ברגשותיהם ושהם חשים כמי שמלקטים ניצוצות של השראה. אבל מבחינתי הדרך פשוטה, זוהי דרך החיים. הסיפור האישי, המציאות האנושית. הכי פשוט. המסר הכי חד, זה שניתן להתחבר אליו מיד, שמצית את ניצוץ ההשראה, טמון תמיד אך ורק בסיפורים אישיים של בני אדם, שלי ושלכם.

לא על מנהיגות אני מדבר, אלא על התמודדות. היכולת שלנו להתמודד בכל רגע נתון בחיים, בבחירות שאנחנו עושים, בהחלטות שעלינו לקבל, באופן ההתנהלות שלנו, במיומנות החשיבה ובדרך בה אנו משתמשים באינטואיציה, בתחושות הבטן. הכול דרך הסיפור האישי, הפרטי והמוחשי, ולא במילים גבוהות.

כך נוצרת הנגיעה שיוצרת שינוי תודעתי ומעוררת, עמוק בפנים, את יצר האפשר, שמתנער מתפיסת גזירת הגורל. ואז ה'אני' האישי מקבל תעוזה ופורץ החוצה.

בשלב מסוים בחיים שלי הייתה לי 'התגלות' שהאירה את דרכי. הבנתי, שהחיים זה לא בדיוק מה שסיפרו לנו. גיליתי את העולם החדש שהביא איתו שינויים גדולים, פתח אפשרויות מגוונות ויצר הזדמנויות יוצאות דופן לכל אדם! במיוחד לאדם 'הפשוט', האיש מן השורה, שכמֵה לפרוץ ורוצה כל כך לממש את עצמו. גיליתי, בין היתר, שחיסרון יכול להפוך ליתרון, אם לא מתביישים בו ומתמודדים איתו. ההכרה בחסרונות שלנו, יוצרת מיד 'מנגנון פיצוי' שמבליט את היתרונות שיש בנו. מהסיפור האישי שלי, שהיה גדוש במכשולים וקיבל ברגע מסוים תפנית מפתיעה ונעשה לי ברור, גיליתי שדווקא השונות בינינו, בני האדם, מאפשרת לכל אדם להצליח, בדרכו.

נפגשתי עם מנהיגים ומנהיגות מפורסמים ומנהלים ומנהלות בכירים, שנראים דרך המסך בלתי מנוצחים, וכשהסתכלתי פנימה, לתוכם, שמתי לב שהשלמוּת, כמו אצל כל אחד מאיתנו, רחוקה גם מהם. הם בעלי תכונות אנושיות, בדיוק כמונו, ותו לא.

מכל מסעותי ופגישותי למדתי על העוצמה שיש בפשטות, בקסם האישי ובמגע האנושי, שיוצרים חיבור עמוק בין אנשים, חיבור שיש לו משקל מכריע בחיים עצמם והוא המנוף העיקרי ביכולת שלנו לנהל ולהשיג יעדים שנראים בלתי אפשריים.

הבנתי עד כמה מרכזי ודומיננטי הזמן בחיינו, הוא כל כך מעסיק אותנו, מהירותו מפחידה אותנו ונוכחותו התמידית, בכל מקום, גורמת לנו לנוע לפעולה, כדי לנצל אותו עד תום.

זיהיתי גם, וזה אולי ה'גילוי' הכי חשוב, שלאף אדם, מוצלח ככל שיהא, לאף גוף ציבורי, גדול ככל שיהא, וגם לאף חברה פרטית, מתוחכמת ככל שתהא, אין בלעדיות. לא על החוכמה, לא על היצירתיות, לא על הדמיון וגם לא על היוזמה ויכולת ההחלטה. הניצוץ חבוי בכל אחד, התשוקה קיימת בכולם וההברקה יכולה לפרוץ ממוחה של ילדה כמו מראשו של אדם מבוגר, ובכל מקום על פני הגלובוס.

מהרגע שהפנמתי את כללי המשחק של מציאות חיינו, את האופן שבו מתנהל ומתנהג העולם שלנו, החלטתי, עם הכלים שיש לי, בשילוב תכונות האופי ותעצומות הנפש שבי, שאהיה חזק בתוך המשחק ואביא לתוכו את המיוחד שמאפיין אותי. אני עצמי, אעשה זאת בדרכי. וגם אתם יכולים, אם תהיו עצמכם ותעשו זאת בדרככם!