החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

ספר האושר

מאת: , ,
מאנגלית: אורית הראל | הוצאה: | 2017-06 | 320 עמ'
קטגוריות: עידן חדש, עיון

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

44.00

רכשו ספר זה:

טֵנזין גיאטסוֹ, הדלאי למה, והארכיבישוף דֶזמוֹנד טוּטוּ, שניים מהמנהיגים הרוחניים הגדולים של זמננו, נפגשו למשך שבוע בדרמסלה כדי לחגוג את יום הולדתו השמונים של הדלאי למה וכדי “ליצור משהו שאנחנו מקווים כי יהיה מתנת יום הולדת לאחרים“.

 

דאגלס אברמס ראיין אותם במשך השבוע ששהו בדרמסלה, ובספר זה הוא מביא את השיחות שלהם על אודות האושר וכיצד אפשר להשיג אותו בעולם שבו חלק ניכר מהחיים עובר על בני האדם בצער, מתח וסבל. המפגש בין שניהם אינו רק מפגש של אנשי דת או מנהיגים רוחניים שדנים על האושר במנותק מחייהם אלא גם מפגש בין חברים קרובים, ובספר משתקפות החיבה העמוקה ששוררת ביניהם, ההקנטות ההדדיות והרגעים הנוגעים ללב של זיכרונות אהבה ואובדן.

 

הארכיבישוף טוטו והדלאי למה חולקים אתנו בספר זה את החוכמה שצברו בעמל רב באשר לדרכים שבהן אפשר לחיות באושר גם נוכח תלאות החיים הבלתי נמנעות. הם בוחנים יחד דרכים להפיכת האושר ממצב ארעי לתכונה יציבה, מתחושה חולפת להוויה קיומית מתמשכת.

 

הספר בנוי כמעין עוגה של שלוש שכבות: השכבה הראשונה היא פרקי לימוד של הדלאי למה והארכיבישוף טוטו על אודות האושר; השכבה השנייה מורכבת מממצאי המדע החדשניים ביותר בנושא האושר, ומכל שאר התכונות החיוניות לדעתם של שני האישים לקיומו של אושר מתמשך; השכבה השלישית היא הסיפורים על שבוע השהות בדרמסלה במחיצת השניים.

 

בסוף הספר מובאים מבחר “תרגילי אושר“ של המורים הרוחניים, שמהווים עוגנים רגשיים ורוחניים בחייהם ושהקוראים יכולים

להיעזר בהם בחיי היומיום שלהם.

מקט: 5406637
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


הקדמה
מאת דאגלס אברמס

ירדנו מהמטוס בשדה התעופה הקטן. ברקע רעמו מנועי הסילון, מאחורינו התנשאו המורדות המושלגים של הרי ההימלאיה, ושני חברים ותיקים התחבקו. הארכיבישוף נגע ברוך בלחיו של הדלאי למה, שהצמיד את שפתיו זו לזו כמפריח נשיקה אל עבר הארכיבישוף. זה היה רגע של חיבה עמוקה ורעות אמיצה. במהלך השנה שבה הוכן הביקור היינו מודעים היטב למשמעות הגלומה במפגש הזה לָעולם, אבל לרגע לא שיערנו מה תהיה משמעותו של שבוע משותף כזה לשניים הללו.

נפלה בחלקי הזכות הגדולה והאחריות הכבדה להעביר לקוראים את שבוע השיחות המופלאות שנערכו בין השניים בדרמסלה, הודו, בביתו־שבגלות של הדלאי למה. בספר זה ניסיתי לחלוק אִתכם את השיחות האינטימיות שהתנהלו בין השניים, שיחות מלאות צחוק אינסופי וגדושות רגעים נוגעים ללב של זיכרונות אהבה ואובדן.

השניים חלקו קשר אמיץ ועמוק למרות שנפגשו בעבר רק כחצי תריסר פעמים, וכל אחד מהם ראה באחר את ״אחיו־בנפש השובב״. מעולם עד לשבוע זה, ומן הסתם גם לא אחריו, לא התאפשר להם לבלות יחד זמן רב כל כך ולהתענג על האושר שבידידותם.

צלו של המוות ריחף כל העת בשולי שיחותינו. לוח הזמנים שנקבע מראש השתנה פעמיים כדי לאפשר לארכיבישוף להשתתף בהלוויות עמיתיו. ושעה שבעיות בריאות ופוליטיקה בינלאומית עשו יד אחת להפריד ביניהם, כולנו הבנו כי ייתכן שזה יהיה המפגש האחרון ביניהם.

במשך שבוע ישבנו תחת אורם הרך של פנסי תאורה, שעוצמתם הנמוכה נועדה למנוע כאב מעיניו הרגישות של הדלאי למה בעת שחמש מצלמות הווידאו סביבנו הנציחו את הנעשה. במהלך מסענו להבנת האושר בחנו רבות מהסוגיות המרכזיות ביותר בחיים. חיפשנו את האושר האמיתי שאינו תלוי בנסיבות משתנות. ידענו גם שנצטרך להתמודד עם מכשולים שלעתים קרובות מאוד הופכים את האושר לחמקמק. במהלך שיחותיהם הם שרטטו שמונה אבני יסוד לאושר: ארבע של התודעה וארבע של הלב. שני המנהיגים הדגולים הללו הסכימו ביניהם על העקרונות החשובים ביותר, ולצד זה הציגו גם הבדלי גישות מאירי עיניים. זאת בניסיון לזקק תובנות שעשויות לסייע לקוראים למצוא אושר מתמשך בעולם משתנה תדיר, ולעתים קרובות גם מכאיב.

מדי יום ניתנה לנו גם ההזדמנות ללגום תה דרג׳ילינג חמים ולחלוק לחם לצד דעת – לחם טיבטי מטוגן ושטוח. כל מי שעסק במלאכת צילומי הראיונות הוזמן ליטול חלק בארוחות היומיות הללו. בבוקר יוצא דופן אחד הזמין הדלאי למה את הארכיבישוף להצטרף אליו לתרגול המדיטציה שלו באגף מגוריו הפרטיים, ואילו הארכיבישוף ערך לו טקס אכילת לחם קודש – מנהג השמור בדרך כלל רק לבני הדת הנוצרית.

לסיום, בסופו של אותו שבוע חגגנו יום הולדת לדלאי למה ב״כפר הילדים הטיבטים״. זוהי אחת הפנימיות לילדים שהוברחו מטיבט, ושהשלטון הסיני אוסר בה על חינוך ילדים לפי מורשת התרבות הטיבטית ובשפה הטיבטית. הילדים נשלחים על ידי הוריהם דרך מעברי ההרים עם מלווים שמבטיחים להביאם לאחד מבתי הספר של הדלאי למה. קשה לתפוש את עוצמת שברון הלב של הורים הנפרדים מילדיהם בידיעה שלא ישובו לראותם במשך למעלה מעשור, ואולי לעולם לא.

בלב בית הספר מוכה הכאב הזה הריעו למעלה מאלפיים תלמידים ומוריהם בעת שהדלאי למה – שנדריו כנזיר בודהיסטי אוסרים עליו לרקוד – עשה תנועות הססניות ראשונות מול צעדי ריקוד הבּוּגִי המידבקים של הארכיבישוף.

הדלאי למה והארכיבישוף הם שניים מהמאסטרים הרוחניים הגדולים של זמננו. אבל הם גם שני מנהיגים מוסריים, שהשפעתם גדולה וחורגת מעבר לתחומי המסורת והאמונה של כל אחד מהם, והם תמיד משמיעים את קולם מתוך דאגה לאנושות כולה. אומץ לבם, חוסנם הנפשי ותקוותם העיקשת ביחס לאנושות מעוררים השראה בקרב מיליוני אנשים בסירובם להיכנע לציניות האופנתית המאיימת להטביע אותנו. אין כל ספק שאושרם איננו קל או שטחי; אושרם לוּטש באש המצוקה, הדיכוי והמאבק. הדלאי למה והארכיבישוף מזכירים לנו שהאושר הוא בעצם זכותנו המוּלדת, בסיסית עוד יותר מהשמחה.

״האושר,״ כפי שאמר הארכיבישוף במהלך השבוע, ״גדול הרבה יותר מהשמחה. שמחה נתפשת לעתים קרובות כתלויה בנסיבות חיצוניות, אך לא כך האושר.״ הגישה המושכלת הזו, הכוללת גם את ההוויה הרגשית, קרובה מאוד במהותה לתפישתו של הדלאי למה – כמו גם לזו של הארכיבישוף – את הכוח המניע את חיינו ואשר מוביל אותנו בסופו של דבר לחיים מלאי סיפוק ומשמעות.

השיחות נסבו על עצם ״תכלית החיים״, כפי שכינה זאת הדלאי, שהיא הימנעות מסבל וגילוי האושר. הארכיבישוף טוטו והדלאי למה חלקו אתנו את החוכמה שצברו בעמל רב באשר לדרכים שבהן אפשר לחיות באושר גם נוכח תלאות החיים הבלתי נמנעות. הם בחנו יחד דרכים להפיכת האושר ממצב ארעי לתכונה יציבה, מתחושה חולפת להוויה קיומית מתמשכת.

בעיני רוחנו ראינו את הספר מלכתחילה כעוגה עם שלוש שכבות.

השכבה הראשונה היא פרקי לימוד של הדלאי למה והארכיבישוף טוטו בנושא האושר: האומנם אפשר להיות מאושרים גם מול תלאות היומיום – החל בתסכול מפקק תנועה בבוקר וכלה בדאגה לפרנסת המשפחה; החל בכעס על מי שפגעו בנו וכלה ביגון על מות אדם אהוב; החל בפגעי מחלה וכלה בערש דוויי. כיצד אפשר לקבל את מציאות חיינו מבלי להתכחש לדבר, ועם זאת להתעלות מעל לכאב ולסבל הבלתי נמנעים? וגם אם חיינו טובים, איך אפשר לחיות באושר כשרבים כל כך סביבנו סובלים: כשעוני הרסני גוזל מאנשים את עתידם, כשהרחובות מתמלאים אלימות וטרור, וכשהרס אקולוגי מאיים על עצם הקיום על פני כדור הארץ? ספר זה הוא ניסיון לענות על שאלות אלה ורבות אחרות.

השכבה השנייה מורכבת ממצאי המדע החדשניים ביותר בנושא האושר, ומכל שאר התכונות ששני האישים מאמינים כי הן חיוניות לקיומו של אושר מתמשך. גילויים חדשים בתחומים של מדעי המוח ופסיכולוגיה ניסויית הביאו לתובנות מעמיקות רבות באשר לדרכי השגשוג האנושי. חודשיים לפני המסע סעדתי עם חוקר המוח ריצ׳רד דיווידסון, מחלוצי חקר האושר. הוא חקר במעבדתו מודטים, ומצא שמדיטציה מעניקה למוח יתרונות שניתנים למדידה. ישבנו במרפסת מסעדה וייטנאמית בסן פרנסיסקו, והרוח שלעולם אינה שוככת שם פרעה את תלתליו הנעריים הכסופים־שחורים. על מנה של ספרינג־רול סיפר לי דיווידסון שהדלאי למה התוודה פעם באוזניו שהנתונים המדעיים על המדיטציה מעוררים בו השראה, בעיקר כשהוא משכים קום למדיטציה. אם המדע מסייע לדלאי למה הוא יכול לסייע לנו פי כמה.

אנחנו רואים לעתים קרובות מדי את הרוחניות והמדע כשני כוחות מנוגדים זה לזה, שנאבקים זה בזה עד כלות. אולם הארכיבישוף טוטו הביע את אמונתו בחשיבות של מה שהוא מכנה, ״אמת המאששת את עצמה בעובדות״ – כלומר, כשמידע מתחומי ידע רבים מוביל למסקנה אחת. גם הדלאי למה היה נחוש להקפיד שהספר לא יהיה בודהיסטי או נוצרי ברוחו, כי אם ספר אוניברסלי המגובה לא רק בדעות או במסורות אלא גם במדע. (גילוי נאות: אני יהודי, אם כי אני מזדהה כחילוני. זה נשמע קצת כמו התחלה של בדיחה: בודהיסט, נוצרי ויהודי נכנסים לבר…)

השכבה השלישית של עוגת יום ההולדת היא הסיפורים על שבוע השהות בדרמסלה במחיצת הדלאי למה והארכיבישוף. פרקים אלה, שמספקים הצצה מקרוב והתבוננות אישית, נועדו לאפשר לקורא להצטרף למסע החל בחיבוק הראשון ועד ברכת הפרידה האחרונה.

בסוף הספר הוספנו גם מבחר ״תרגילי אושר״. שני המורים שיתפו אותנו בתִרגולים היומיים שלהם, המהווים עוגנים רגשיים ורוחניים בחייהם. המטרה אינה ליצור מתכון לחיי אושר, כי אם להציע שורה של טכניקות ולספק כלים אשר שימשו את הדלאי למה ואת הארכיבישוף כמו גם אינספור אנשים אחרים במשך אלפי שנים – כל אחד על פי המסורת שלו. אנו מקווים כי תרגילים מעשיים אלה יסייעו לכם לשלב את הרעיונות, המדע והסיפורים בחיי היומיום שלכם.

* * *

נפלה בחלקי הזכות לעבוד עם רבים מהמורים הרוחניים הדגולים ומחלוצי המדע הגדולים בני זמננו, לסייע להם להעביר לאחרים את תובנותיהם בנושאי בריאות ואושר. (רבים ממדענים אלה תרמו בנדיבות לספר זה מהידע שצברו במחקריהם.) אני משוכנע כי שורשי סקרנותי – אוקיי, האובססיה שלי – בנוגע לאושר נעוצים בילדותי שעברה עלי בבית אוהב, שצלו הכבד של השפל הכלכלי הגדול העיב עליו. כמי שראה וחווה כאב כזה מגיל צעיר מאוד, אני יודע שחלק ניכר מהסבל האנושי מתרחש בתוכנו, בראש ובלב שלנו. השבוע בדרמסלה היה מבחינתי פסגה מיוחדת ומאתגרת במסע שנמשך כל חיי להבנת האושר והסבל.

כשגרירו של הציבור הרחב, ישבתי במשך חמשת ימי הראיונות והישרתי מבט לעיני שניים מהאנשים רבי החמלה בעולם. אני ספקן מטבעי ומפקפק בתחושות מאגיות בנוכחות מורים רוחניים, שיש הטוענים לקיומן. אבל מהיום הראשון הרגשתי שהראש שלי מתחיל לעקצץ. זה היה מבהיל, ואולי זו פשוט היתה דוגמה לפעולה של נוירוני המַרְאָה שלי. הכוונה לאותם תאים מיוחדים במוח הקשורים באמפתיה, שהפנימו את מה שראיתי בעיני שני האנשים שופעי האהבה.

למזלי, לא נאלצתי להתמודד לבדי עם המשימה הקשה של זיקוק חוכמתם. מראשית ועד אחרית ליווה אותי במשימה ת׳וּפְּטֶן ג׳ינְפָּה, מלומד בודהיסטי המשמש כמתורגמן הראשי של הדלאי למה כבר למעלה משלושים שנה. שנים רבות היה נזיר בודהיסטי, אך ויתר על הגלימה לטובת חיי נישואים ומשפחה בקנדה, מה שהפך אותו לשותף המושלם לתרגום מגשר לא רק בין שפות אלא גם בין עולמות. ישבנו יחד במהלך השיחות, אך ג׳ינפה סייע לי גם בהכנת השאלות ובפענוח התשובות. הוא נהפך לעמית נאמן וחבר יקר.

השאלות לא היו רק שלנו. הזמנו את העולם להציג שאלות על אושר, ולמרות שעמדו לרשותנו רק שלושה ימים למשימה היו בידינו למעלה מאלף שאלות. היה מדהים לגלות כי השאלה שחזרה על עצמה יותר מכול לא היתה כיצד אפשר למצוא את האושר האישי, אלא איך אפשר בכלל לחיות באושר בעולם מלא סבל רב כל כך.

לעתים קרובות במהלך השבוע הניפו הדלאי למה והארכיבישוף טוטו אצבע מתגרה זה מול זה, רגע לפני ששילבו ידיים בחיבה. בארוחת הצהריים המשותפת הראשונה שלנו סיפר הארכיבישוף על הרצאה שנשאו פעם ביחד. בשעה שהתכוננו לעלות לבמה, הדלאי למה – אייקון עולמי של חמלה ושלום – העמיד פנים שהוא עומד לחנוק את אחיו הגדול הרוחני. הארכיבישוף פנה אל הדלאי למה ואמר לו, ״היי, המצלמות עלינו, תתנהג כמו איש קדוש.״

שני האנשים האלה מזכירים לנו כי מה שחשוב הוא איך אנחנו בוחרים להתנהג בכל יום ויום. אפילו אנשים קדושים צריכים להתנהג כמו אנשים קדושים. אולם התפישה שלנו כיצד אנשים קדושים מתנהגים – בכובד ראש ובחומרה, חסודים ומאופקים – אינה דומה כלל לאופן שבו השניים האלה פוגשים את העולם או זה את זה.

הארכיבישוף מעולם לא תבע לעצמו מעמד של קדושה, והדלאי למה רואה עצמו כנזיר פשוט. הם משקפים לנו חיים אמיתיים, מלאי כאב ותהפוכות, שבתוכם הצליחו למצוא מידה של שלווה, אומץ ואושר שגם אנחנו יכולים לשאוף אליהם בחיינו שלנו. בספר זה שואפים השניים להעביר לא רק את חוכמתם אלא גם את אנושיותם. סבל הוא בלתי נמנע, לדבריהם, אבל דרך תגובתנו לסבל היא כבר הבחירה שלנו. שום דיכוי או כיבוש אינם יכולים לשלול מבני האדם את החירות לבחור את אופן תגובתם.

עד הרגע האחרון לא ידענו אם רופאיו של הארכיבישוף יתירו לו לצאת למסע. סרטן הערמונית חזר ותקף אותו, והגיב הפעם באטיות לטיפול. עכשיו מקבל הארכיבישוף טיפול ניסיוני שאמור למנוע את שובה של המחלה. מה שהפתיע אותי יותר מכול כשנחתנו בדרמסלה היו ההתרגשות, הציפייה ואולי גם קורטוב הדאגה שניכרו בפניו של הארכיבישוף, בחיוכו הרחב ובניצוץ שהבהב בעיניו הכחולות־אפורות.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “ספר האושר”