האם ילדכם רגיש כמעט לכל דבר: לבגדים "מגרדים", לטעמים מוזרים, לרעשים חזקים, לשינויים בשגרה? האם ילדכם מתקשה להירדם לאחר יום […]
מבוא
אם אתם קוראים מילים אלה, יש דבר מה בילדכם שגורם לכם לחשוב שהוא רגיש מאוד. כדי להבין טוב יותר מה משמעות הדבר, אנא עיינו בשאלון להורים בפרק הבא. אם רבים מהמשפטים שבו תואמים לילדכם, כדאי שתמשיכו לקרוא… וברוכים הבאים.
כמעט כל אחד יודע שלכל ילד, מרגע לידתו, יש אישיות משל עצמו. ‘תמיד ידעה מה שרצתה, אפילו כתינוקת, והיא התכוונה להשיגו, ואם לא…’ ‘תמיד היה ילד נוח. תאכיל אותו או לא, תחליף את חיתוליו או לא – כמעט שלא היה אכפת לו.’ כמו כל ילד אחר, גם ילדכם ירש את השילוב הייחודי לו של מאפייני טמפרמנט מולד. אבל מסתבר שכל תכונה כשלעצמה אינה ייחודית, אלא אופיינית לקבוצת ילדים, ולכן אפשר לתאר אותה בקלות: ‘בעלי רצון חזק’, ‘נוחים, טובי-לב’ וכן הלאה.
תכונה תורשתית נפוצה כזאת היא רגישות גבוהה, שמתגלה אצל כ-15%-20% מהילדים (המספרים דומים אצל ילדות וילדים). תינוקות מסוימים מתעלמים מסוג המזון שהם מקבלים ומהטמפרטורה בחדרם; לא אכפת להם אם מערכת הסטריאו מנגנת בעוצמה רבה או שהאורות חזקים. אבל תינוקות רגישים מאוד מבחינים בכל טעם חדש, בכל שינוי בטמפרטורה; הם נבהלים מרעשים חזקים ובוכים כשעיניהם נתקלות באור זוהר. לעיתים קרובות הם רגישים מבחינה נפשית גם כשהם גדלים. הם פורצים בבכי בקלות כאשר ‘פוגעים ברגשותיהם’, הם דואגים יותר, ומסוגלים להיות מאושרים כל כך ש’קשה להם לשאת זאת’. הם שוקעים בהרהורים עמוקים לפני שהם פועלים. לכן לעיתים קרובות נדמה כאילו הם ביישנים או מפוחדים, כשהם בעצם פשוט בוחנים את הסיטואציה. כשהם מתבגרים, הם בולטים תכופות בשל טוב-ליבם והמצפוניות שלהם; הם מוטרדים בשל אי-צדק, אכזריות או חוסר אחריות.
אף על פי שאפשר לומר הרבה על ילדים רגישים מאוד (HSCs), אף תיאור לא יתאים במדויק לכל ילד, משום שכל ילד רגיש מאוד הוא מיוחד, הודות לשילוב ייחודי של תכונות תורשתיות, בתוספת חוויות שונות שצבר במהלך גידולו ולימודיו. הילד הרגיש שלכם עשוי להיות ידידותי או להעדיף לשחק לבדו, עקבי או כזה שדעתו מוסחת בקלות, שתלטן ותובעני או סתגלן כל כך שהוא ‘כמעט יותר מדי טוב’. אבל אתם עדיין מסוגלים להבחין ששזורה בו נימה של רגישות.
הסיבה לכתיבת ספר זה
אולי כעת הגיע הזמן לספר לכם עוד קצת על המחקר שלי, שבדק רגישות גבוהה בקרב מבוגרים, ולמה הרחבתי את עבודתי וכללתי בה ילדים וגידול ילדים. אני פסיכולוגית חוקרת וגם פסיכולוגית קלינית מוסמכת; ואני גם אדם רגיש מאוד, ואמו של ילד כזה. כפי שתיארתי בפרק 1, התחלתי לחקור את הרגישות הגבוהה כתכונה לפני יותר מ-20 שנה, ועד עתה ראיינתי או ייעצתי למאות, אולי אלפי מבוגרים רגישים, הורים וילדים, ואספתי נתונים משאלונים שמילאו עוד אלפים אחרים. מחקר זה פורסם גם בכתבי-עת מובילים בתחום זה. המידע שתמצאו בספר זה מבוסס על הוכחות מוצקות. למעשה נחקרה התכונה במשך חמישים שנה אצל תינוקות וילדים, אבל תוארה במונחים אחרים, כגון ‘סף חישה (גירוי) נמוך’, ‘ביישנות מולדת’, ‘מופנמות’, ‘נטייה להיבהל בקלות’, ‘עכבה’, ‘שליליוּת’ או ‘נטייה למבוכה’. לכן אפשר לומר שהסיבה העיקרית לכתיבת ספר זה היא שהתכונה זקוקה לכינוי חדש, בעיקר משום שעדיין משתמשים במונחים הישנים להגדרת ילדים; וכשאנחנו מעניקים לה שם חדש, איננו רק מגבשים תיאור מדויק יותר שלה, אלא גם מגלים דרכים חדשות להתייחסות לילדים הרגישים שלנו.
לדוגמה, כשילד רק מתבונן בסיטואציה ואינו פועל או מגיב, אנחנו נוטים לומר שהוא ביישן או מפוחד, מבלי לשקול את האפשרות שזו הדרך שבה מתבטאת אצלו העדפה מולדת של אדם רגיש, לעצור ולבחון את הסיטואציה לפני שהוא ממשיך בפעולתו. לפעמים אנחנו שומעים שילד ‘מגזים בתגובה’ או ‘לא מסוגל לסנן מידע לא חשוב’, משום שהוא מבחין במצבי רוח ופרטים. אבל מה רע במערכת עצבים שמצטיינת באיתור ניואנסים מעודנים במצב נתון? (מלבד זאת, מי יודע מה לא חשוב? לדעת רבים תשומת לב למקומו של השלט ‘יציאה’ במועדון לילה מרמזת על קליטת ‘יותר מדי פרטים’ – עד שפורצת שריפה).
סיבה אחת לכך שהבנתי שצריך להעניק לתכונה שם חדש היא, שאני אדם רגיש מאוד בעצמי, ולכן אני יודעת טוב יותר מה מתרחש בתוך אדם כזה. נכון, אנחנו נוטים יותר לביישנות או חרדה כשאנחנו נחשפים לנסיבות שליליות מסוימות, אבל היום אני משוכנעת שרגישות, ולא ביישנות או חרדה, היא התכונה הבסיסית. כמו כן, המחקרים, שלי ושל אחרים, מצביעים על כך שהורות היא הגורם העיקרי שקובע האם הרגישות תהיה יתרון או מקור לחרדה. פשוט, מספרם של האנשים הרגישים גדול מאוד – שוב, כ-20% מהאוכלוסייה – מכדי שתכונה זו תיחשב תמיד לחיסרון. האבולוציה לא הייתה מרשה זאת. אם נבין אותה כרגישות, נוכל לזהות את יתרונותיה, להבחין באנשים הרגישים הרבים שצומחים ומשגשגים, לדבר עליה במדויק, והעיקר, להיות הורים טובים יותר לילדים רגישים.
תיאור תכונה זו כרגישות גבוהה הוצדק, בדרך הטובה ביותר, על-ידי תגובתם לתפיסה זו של מאות אלפי אנשים שקראו את הספרים שכתבתי, אדם רגיש מאוד ו-The Highly Sensitive Person in Love. רבים מהם אמרו לי, ‘זה אני – זה מתאים לי בצורה מושלמת, ואף פעם לא ידעתי שלמישהו אחר יש אותם רגשות…התשוקה הזאת לזמנים של רגיעה ושקט, המודעות, כמעט מתמדת, לאחרים והדאגה שאעשה הכול נכון.’ [לתגובה זו הייתה השפעה עצומה. הספר הראשון שלי, אדם רגיש מאוד (שיצא לאור בהוצאת פוקוס, 2011), נעשה רב-מכר ותורגם עד היום להולנדית, יפנית, סינית, יוונית ופולנית.] רבים מבין אלה שהתקשרו אלי אמרו לי גם שהלוואי שהוריהם היו יודעים על תכונה זו כשגידלו אותם, או היו מבקשים עצה איך לגדל את הילדים הרגישים שלהם.
חשוב היה לי לכתוב את ילד רגיש מאוד, משום שאמנם רוב ספרי ההורות הנפוצים טובים בדרך כלל, אבל הם נכתבים בסגנון ‘מידה-אחת-לכול’ ומתעלמים מנושאים שחשובים לילדים רגישים מאוד, כגון הצורך לשמור על רמה אופטימאלית של גרייה ואיך לעשות זאת. התעלמות מעוררות עלולה לגרום לבעיות אמיתיות; לעיתים מציעים הספרים שיטות להטלת עונשים ולחינוך למשמעת, שעלולות לגרום לילדים רגישים מאוד עוררות רבה כל כך, שהם יהיו נרגשים ונרגזים מכדי שיצליחו לקלוט את הלקח שמנסים ללמד אותם. פשוט, אין ספר הורות שמתייחס גם לילדים רגישים מאוד.
חשוב מכול, ספר זה נכתב משום שאני יודעת שכמה מכם מתקשים מאוד בגידול ילד רגיש מאוד. זה לא צריך להיות כך. יש אולי ביניכם גם כאלה שהגיעו למסקנה שדבר מה לא בסדר עם ילדכם או איתכם, כהורים. ספר זה יקל רגשות אלה. באמת. אתם תירגעו בכל הנוגע לילדכם, וילדכם יוכל להירגע גם הוא.
איך להשתמש בספר זה
אני מבקשת מכם מאוד לקרוא את הספר כולו. המחצית הראשונה עוסקת ברגישות, בהשפעת הטמפרמנט שלכם על הורותכם, ובנושאים החשובים ביותר שילדים רגישים מאוד צריכים להתמודד איתם, ללא קשר לגילם. המחצית השנייה מתמקדת בקבוצות גיל ספציפיות, מינקות לבוגרים צעירים שעומדים לעזוב או שכבר עזבו את הבית. כדאי שתקראו את כל הפרקים בחלק זה, משום ש: (1) כל פרק מציע רעיונות חדשים, שמתאימים גם לילדים בגילים אחרים; (2) במצב של מתח נפשי (stress) ילדים רגישים מאוד עלולים לסגת להתנהגויות ובעיות של גיל צעיר יותר, וכשהם מרגישים טוב הם עשויים להתנהג כמבוגרים מגילם. לכן, העצות שנועדו לגיל שונה משל ילדכם עשויות בכל זאת להתאים לו; ו(3) כשתבינו מה קרה בשנים שקדמו לקריאת ספר זה ומה יקרה בעתיד, תדעו לטפל טוב יותר בילדכם היום.
הפסקאות שכותרתן ‘יישום מה שלמדתם’ בסוף כמה מהפרקים הן כמובן אפשרות בלבד, אבל הן תעזורנה לכם ותגרומנה לכם הנאה. הדוגמאות מהחיים, שמתוארות כאן, מספרות על הורים וילדים אמיתיים, כמובן תוך שינוי השמות ומאפיינים שעלולים לזהות אותם.
העיקר, אני מקווה שתיהנו מהשימוש בספר זה. ילד רגיש מאוד הוא ברכה רבה. כן, לפעמים מתעוררות בעיות משום שילדכם ‘שונה’, אבל זהו המוטו של ספר זה (הוא היה שלי עוד לפני שהבנתי שבני הוא ילד רגיש מאוד): כדי שיהיה לכם ילד מיוחד במינו, אתם צריכים להסכים שיהיה לכם ילד מיוחד במינו. יש לכם. ספר זה ילמד אתכם איך לגדל אותו, כדי שיהיה לא רק מיוחד במינו אלא גם בריא ואוהב, יסתגל בצורה הטובה ביותר לסביבתו ויהיה מאושר.
אין עדיין תגובות