הורוּת היא התפקיד המשמעותי והמתגמל ביותר שיש. זהו ללא ספק גם התפקיד המאתגר ביותר בעולם – בייחוד עבור אנשים רגישים […]
הקדמה למהדורה העברית
מאת העורכת המקצועית אודליה כהן
הבטתי בה בפארק השעשועים. אמא לארבעה. עוברת מדי פעם ברפרוף מנדנדה למגלשה. שניים מילדיה מתווכחים בקול שעה ארוכה. היא עומדת רגועה. שעונה על עמוד, עסוקה בקריאת הודעות. לפתע הבן הקטן שלה פורץ בבכי. הבכי נמשך ומתחזק.
אני מסתכלת בתחושת כיווץ וחוסר אונים על בנה, ברגעים שהרגישו קצת כמו נצח, בציפייה דרוכה שתיגש אליו כבר. בסופו של דבר היא ניגשת אליו בשוויון נפש ומרימה אותו. נראה שקיבל מכה בברך.
אני יושבת בספסל קרוב, ליד בתי הבכורה בת השנה. למשמע קול סירנות של אמבולנס קרוב, בתי מביטה בי במבט מבוהל. אני מלטפת אותה ומזכירה לה מה הקולות האלה (שנראה שרק שתינו שמנו לב אליהם…).
שבע שנים חלפו מאז, ואני עדיין זוכרת עד כמה השוני ביני ובין אותה אמא הימם אותי. בנקודת הזמן הזו הרגשתי תשושה ומתוחה, כאשר כל כוחותיי הפיזיים, המנטליים והנפשיים מושקעים בהורות. כל אלו הותירו אותי מלאת ספקות עצמיים. למה אצלי זה כל כך אחרת?!
כמו כל האנשים בעלי הרגישות הגבוהה, גם אצלי המעבר לאימהוּת הביא עימו התמודדות מורכבת: החשיפה לגירויים הרבים מספור בגידול ילדים, בשילוב עם הדרישות התובעניות מעצמנו ועם מבנה האישיות הרגיש מאוד, יצרו בתוכי תחושה שנקלעתי אל תוך סופה מסחררת.
הייתי זקוקה נואשות להתנהלות פנימית קשובה יותר. לימים אבין טוב יותר את מה שלא הבנתי אז: לאנשים רגישים מאוד יש באמת ‘מערכת הפעלה’ אחרת. במידה רבה אנחנו ההורים בעלי הרגישות הגבוהה מכילים בכל רגע נתון עוד ילד כשאנחנו בחברת ילדינו… הגוף והמערכת החושית והרגשית שלנו הם כמו ילד פנימי נוסף שמבקש ללא הרף הכלה והתייחסות לצרכיו .זה לא קל. אך כמו רבים מאיתנו, תוך כדי ההתמודדות כאמא למדתי (ואני ממשיכה ללמוד) להכיר ולהבין טוב יותר את המנגנונים והכפתורים שמפעילים ומעוררים אותי, וגם את הדרכים לתמרן, להקל או להתמודד איתם טוב יותר.
המאפיינים של תכונת הרגישות הגבוהה קיבלו הכרה מחקרית והיום הם ברורים יותר לנו, קהילת הרגישים. ועדיין, עם כניסתנו לתפקיד ההורי, דבר לא מכין אותנו לעומס הרב כל כך על המערכת המעודנת שקיבלנו. האתגרים שלנו מצויים כמעט בכל היבט של ההורות: בשל עומק העיבוד שלנו והרגישות לגירויים עדינים, טריגרים רבים עלולים להביא אותנו לעוררות או להצפה חושית. אלה יכולים להיות פנימיים בדמות מחשבות או חלום שחלמנו, או חיצוניים, דוגמת הערה חסרת טקט של זר בנוגע לילדינו.
בראייה היסטורית, העידן המודרני מציב בפני הורים רגישים מאוד אתגרים אפילו קשים יותר מבעבר: רובנו חיים ללא שבט משפחתי תומך, וחשופים לזרם בלתי פוסק של דרישות מהסביבה ומעצמנו. כל אלה, בשילוב עם קצב החיים האינטנסיבי ועם רמת המתח הגבוהה המאפיינת את החיים בישראל, יוצרים לעיתים קרובות עומס בלתי רגיל על האיזון הפנימי השברירי שלנו, אשר ללא תמיכה עצמית חומלת ומיטיבה (וללא זמן שקט שאנו כל כך זקוקים לו), עלול להוביל אותנו במהירות לאפיסת כוחות.
התגובתיות הרגשית הערה והנטייה הטבעית שלנו לאמפתיה גבוהה מאפשרות לנו להבין בקלות רבה יחסית תחושות ו/או מחשבות – במיוחד קשות – של ילדינו, גם כשהן אינן מבוטאות בבירור. כשכואב לילדים שלנו – אנחנו באמת מרגישים את הכאב יחד איתם! לצד היתרון הברור של היכולת הזו, היא משפיעה עמוקות על האנרגיה הרגשית שלנו.
בספר זה מיטיבה ד’ר איליין ארון לזהות ולעמוד על שלל מצבים מורכבים וניואנסים בהתמודדויות החברתיות והזוגיות/חינוכיות שכל הורה רגיש נתקל בהם במסגרת חוויית ההורות. זהו אינו ספר הדרכה הורית, אלא ספר ראשון מסוגו, אשר מטיל זרקור על האימהות והאבות הרגישים ועל ההתמודדות שלהם, מתוך שאיפה לאפשר להם צמיחה מתוך התבוננות פנימית. כמו בספריה הקודמים, ד’ר ארון מתאימה את הטיפים ואת הכלים אלינו, מתוך גישה אוהדת, מעצימה ומלאת אמון, שהיא לבדה מאפשרת לנו מרחב נשימה בין המילים.
לאורך הספר ד’ר ארון מזכירה לנו את המתנות הנפלאות שבהן ניחנו (ושאותן אנחנו לא פעם לוקחים כמובנות מאליהן) המכשירות אותנו להורות קשובה יותר, לצד אבני הנגף שהן טומנות בחובן. היא מכווינה אותנו לשמור על לוח זמנים הכולל גם את הצרכים שלנו, ומעודדת אותנו לשיח פנימי חומל וקשוב, שמשתדל לראות את הטוב שבנו ובמצב. למעשה, ד’ר ארון מלמדת אותנו, ההורים הרגישים מאוד, להתייחס אל עצמנו כפי שאנו מתייחסים אל ילדינו.
לסיכום, הורים רגישים מאוד הם הורים טובים, שזקוקים לידע, לתובנות ולכלים שיאפשרו להם לחוות את ההורות בצורה מאושרת ונינוחה יותר. אני מאמינה שבדומה לספר אדם רגיש מאוד, גם הספר הזה יחזק בנו את ההרגשה שאנחנו לא לבד, ושבסופו של דבר הרגישות הגבוהה איננה חולשה הורית אלא בעיקר חוזקה. ספק אם ישנו מרחב שבו אנחנו יכולים להשתמש בהצלחה בכל כך הרבה מהיכולות הטבעיות שלנו, ולחוש כל כך הרבה רגעי התרוממות רוח – כמו במרחב ההורות.
אסיים בהקדשה מיוחדת למי שעמד לנגד עיניי בכל שלבי העריכה – אבא שלי הנפלא, יונתן כהן, שבתעצומות לב ורגש ידע להעניק לנו רוך ואהבה שהוא לא קיבל.
אבא – בעיניים שלך אני רואה תמיד את כל הטוב שבאדם. אני אוהבת אותך.
אודליה כהן
מלווה ומנחה מעגלי א.נשים עם רגישות גבוהה
info.beregishut@gmail.com
אין עדיין תגובות