"יצירה מופלאה ומעוררת השראה. בארי הוא שמאן מודרני שחושף בפנינו את נופי הנשמה בדרך עמוקה שמובילה לשינוי אמיתי. קראו את […]
מבוא
* * *
מספקן למאמין
שתים עשרה שעות בדיוק אחרי שנחת בניו יורק הוא טלפן. ביקש בדחיפות שאבוא לפגוש אותו בביתה של בתו בפרבר קווינס. זה דחוף. ועוד באותו הערב. נו, איך אפשר לסרב למאסטר שלך? 'מה כבר יכול להיות כל כך דחוף?' הרהרתי. הפסקתי את עבודתי על קמפיין הפרסום שעבדנו עליו. צלצלתי בחופזה לחברתי נטלי, שעשתה לי טובה והצטרפה אליי לתרגם, ליתר ביטחון. הרכבת התחתית בשעת העומס זחלה לה שעה ארוכה באזורים לא מוכרים לי. כשהגענו, השמש כבר שקעה. היינו נרגשים מהמפגש הלא צפוי. אחרי לחיצות הידיים והחיבוקים ושהייה קצרה בביתה של בתו, הוא, המאסטרו הגדול, הכריז שהגיע הזמן לצאת לאכול. 'אני רוצה שרימפס.' הכריז. יצאנו עם בתו הצעירה סוראיה, שגם למדה איתי באותו זמן ועזרה לי בתרגום דברי אביה, מהרחוב הצדדי והחשוך לאחת השדרות המרכזיות והסואנות. הוא היה במצב רוח מרומם והתלוצצנו. לפתע עצר כאילו הכיש אותו נחש. ממש בעת שחצינו את מעבר החצייה כשמעלינו חולפת לה ברעש מחריש אוזניים הרכבת התחתית. הוא הסתובב אליי, השתהה שנייה ואז הרים את מבטו הנוקב. הסתכל בי בעיניו הכהות והרושפות, כאילו הוא נובר בתוך נשמתי וגופי, ואז שאל בסבר פנים חמור של מורה לתלמידו, 'התחלת לעשות טיפולי לה לימפיה?' הבטתי בו נדהם – לא ציפיתי לשמוע את זה ממנו. פשוט לא האמנתי למשמע אוזניי. מייד עלתה בי מחשבה, 'מה זומם לו טאייטה יאצ'אק דון חוזה דיאז וואקים פינדה מאוטבלו באקוודור? כל מה שרציתי זה לעזור לו להפיץ את חוכמתו ואת תורת הריפוי שלו, כפי שחוויתי באקוודור ועל עשרות מטופלים בשנתיים הקודמות בניו יורק. האם הוא בוחן אותי?' דון חוזה, האיש נמוך הקומה הזה הלבוש בפונצ'ו מצמר לאמות כחול, בעל צמה עבה ושחורה כעורב הנופלת לו על הגב, חולצה לבנה, מכנסי כותנה לבנים, סנדלי בד לבנים ומגבעת לבד אפורה, השמאן העוצמתי, בן לשושלת בת חמישה דורות הזה שהערצתי כל כך – מה הוא רוצה ממני? הייתי נבוך, העמדתי פנים שאני לא מבין. 'אני לא מבין מה הוא רוצה.' אמרתי למתורגמנית כדי להרוויח זמן.
'נו, התחלת כבר?' דחק בי לענות.
לקח לי רגע למצוא את המילים ובסוף אמרתי לו, 'אה, לא, לא התחלתי. לא ידעתי שאני אמור להתחיל.' פחדתי שאכזבתי אותו, והמשכתי למחות בקול חרד, 'תראה, אני עוד לא מוכן. איך אני יכול להיות מוכן? אני לא יודע על זה כלום. אני לא בטוח אפילו שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים.'
'אתה מוכן,' הכריז דון חוזה בפסקנות ובסמכותיות. 'וואמוס, בוא נלך לאכול עכשיו,' אמר לי ופתח את דלת הזכוכית מלאת המדבקות הצבעוניות של המסעדה הסינית.
באמת שלא ציפיתי לזה. 'למה הוא מתכוון? למה הוא בוחן אותי?' חשבתי בקדחתנות. 'האם החיים שלי הולכים להשתנות?' הייתי נפחד ומבולבל מכובד האחריות שהטיל עליי פתאום. הספקות הקשים שתמיד הרגשתי לגבי עצמי צצו כמו מפלצות הקמות על רגליהן באיום בתוך כלוביהן. 'הוא עובד עליי? מה הוא רוצה ממני, מה הוא רואה בי? איך זה שהוא כל כך בטוח שיש לי מה שצריך כדי לעשות את מה שהוא עושה? חוץ מזה, אני הרי ספקן, ציניקן ואתאיסט מוצהר. אני בסך הכול גבר בגיל העמידה עם חינוך ציוני וקומוניסטי. אוי, אלוהים, לאיזו הרפתקה איומה הכנסתי את עצמי? אני באמת מוכרח? למה אני? למה דווקא עכשיו? אולי אברח?'
בטרם נצא למסע המרתק שלנו, אני מוכרח להתוודות בפניכם שבמשך זמן רב לא הרשיתי לעצמי להאמין בראיות, שהלכו והצטברו, לקיומם של העולמות הנסתרים מעינינו. גם לא הקדשתי זמן ללמוד עליהם. אבל למרות הספקות שלי נאלצתי לאט לאט להודות בקיומם ושהם רלוונטיים לחיי. גיליתי שפשוט אין לי שום הסבר אחר שאני יכול לבחור בו. בשלב זה כבר לא ניסיתי לנתח את הדברים האלה בעזרת המוח או להבין אותם בעזרת ההיגיון, כיוון שהעיקר בחוויה השמאנית הוא למעשה הלמידה כיצד להיכנע ליסוד הקסום של היקום ולהצטרף לעבודתם של הכוחות המסתוריים של החיים. כיום אני משוכנע שאנחנו בני האדם באמת חיים במציאויות רב-ממדיות, ושבתור בני אדם יש לנו יכולת לתפוס ידע, דימויים ומידע שאיננו יכולים לתפוס בחושים הרגילים אלא באמצעות מעבר מהמישור הגשמי אל מצב מודעות שמאני שמאפשר לקלוט את התדרים הגבוהים יותר. אני מאמין שהיכולת הזאת היא מה שאִפשר לבני האדם לשרוד מאות אלפי שנים. היא לא הונאה עצמית ולא הונאה של הזולת, בניגוד למה שאנשים בעלי נטייה רבה יותר למדע ולהיגיון עשויים להגיד, כפי שנראה בהמשך.
כמוני ואולי גם כמוכם, בכל יום מתעוררים מיליוני אנשים, כמו נבטים אחרי הגשם, לשמע הקריאה לאמץ את הידע העתיק הזה. רבות מהתרבויות הילידיות חיו ברציפות מתוך השקפת עולם חכמה זו, מתחילת תולדות המין האנושי. אנחנו, בעולם הטכנולוגי המתקדם, המתקרא 'העולם הראשון', שכחנו את החוכמה הזאת, וכשכבר פגשנו אותה למדנו בדרכים רבות לבוז לה ולתייג אותה כהשקפת עולם נחשלת או פרימיטיבית. דחינו אותה על הסף, אפילו ללא בדיקה.
כפי שמצביעות על כך הנבואות העתיקות של המאיה והאינקה, ב-1993 נכנסנו לפאצ'אקוטי חדש, תקופה של חמש מאות שנה שבה מסעו של המין האנושי ותודעתו משנים כיוון כדי להיערך מחדש – לעשות תיקון עולם. הגיע הזמן להתעורר, לקבל ולאמץ את הטבע האמיתי שלנו, באמצעות חיים מאוזנים והרמוניה בין שני כוחות מנוגדים ומשלימים – הכוח הזכרי והכוח הנקבי – שקיימים בכולנו. הגיע הזמן לצאת למסע שדחינו זמן רב כל כך, מסע שבו נקודת המוצא היא השכל ומטרתו לפגוש את הלב. רק אז, כשהלב והשכל חיים בהרמוניה, נוכל להיות שוב חלק אורגני מהטבע ונחווה את יראת מסתורין הבריאה. בכל רגע נוכל לפתור את בעיות המלחמה, העוני והרס הסביבה ולהבטיח את הישרדות הדורות הבאים בכוכב הלכת המופלא הזה.
קללת 'הקידמה'
אני מוכרח להתוודות שכמו גברים רבים בני זמננו אני תאב לשחק בטכנולוגיות וגאדג'טים חדשים, לקרוא על תגליות מדעיות חדשות ולשמוע על המצאות חדשות בכל נושא, ואני בטוח שהנחלתי את ההתלהבות הזאת לילדיי. העתיד הוא נושא שמרתק אותי, מצית את דמיוני ומשחרר את הפנטזיות שלי לחופשי. בתור ילד, הערצתי את אבי שחיפש כל הזמן דרכים לגדל זני ירקות חדשים, לשפר מכונות כדי להגדיל את תפוקתן, ופיתח תהליכים שהפכו את מילוי מטלות החיים ליעיל ונוח יותר. אני מאמין שסקרנות וכושר המצאה הם בדי-אן-איי שלנו, כיוון שהם חיוניים להישרדות המין האנושי בכדור הארץ. במאות השנים האחרונות היו לנו הישגים רבים ומופלאים. כיום יש לנו יכולת לתקשר עם כל העולם בשבריר שנייה. המרחקים התקצרו; אנשים יוצאים למסעות בחלל החיצון; אנחנו חוזים את מזג האוויר שנה מראש; הטכנולוגיה הדיגיטלית נהיית לחלק מבתי המגורים שלנו והם מבודדים מפני מזג האוויר; אנחנו משתמשים באנרגיית השמש, הרוח והמים; אנחנו מהנדסים מזונות כדי להאריך את חיי המדף שלהם; יש לנו מפת די-אן-איי של גופנו, כלים משופרים לאבחון רפואי וגם מכונות רובוטיות; הבינה המלאכותית מרחיבה את היכולות והידע שלנו, ותוחלת החיים של כולנו התארכה.
אין ספק שמהירות התהליך הזה מואצת בקצב אקספוננציאלי, כפי שחברי ריי קורצווייל ומדענים אחרים מלמדים. ובעוד התהליך הזה מאיץ, אנחנו צריכים לחשוב מחדש איזו דמות תהיה לבני האדם שיתפתחו בעתיד. עכשיו אנחנו משלמים מחיר סביבתי כבד על הישגינו, גם במישור החברתי וגם במישור האישי, בהוויה הגופנית, הרגשית והרוחנית שלנו. מספר האנשים הסובלים מהשמנת יתר שובר שיאים. רוב האנשים משתמשים בכדורים נגד חרדה ודיכאון. תוחלת החיים עולה עם עליית המחלות הכרוניות כמו סרטן וסוכרת. הפנאטיות הדתית מתפשטת כאש בשדה קוצים בכל רחבי העולם. נראה לי שיש חוסר אכפתיות חברתית וניתוק מהטבע, והם גורמים לנו לשכוח את ההיבט החשוב ביותר של זהותנו האמיתית.
כמו כל בעלי החיים, בני האדם לומדים על העולם באמצעות יכולתם להשתמש בחושיהם המפותחים; הישרדותם תלויה ביכולת הזאת – להריח אם מזון כלשהו טוב לאכילה או רקוב; להריח את הגשם המתקרב; להריח עשן משרֵפה; ולהבחין בהבדלים הדקים בין ניחוחות פרחים. מגע, תחושה, ראייה, תקשורת טלפתית למרחקים ארוכים והתחברות אנרגטית לחוכמה ולידע של רוחות ושל קדמונינו – כל היכולות האלה הן חלק מהיכולות שכל בני האדם ניחנו בהן מלידה.
השבתת החושים
אנחנו בתהליך מואץ שבו האמצעים הדיגיטליים שאנחנו משתמשים בהם משביתים את החושים שנולדנו איתם. אני יכול להדגים את זה בכך שאספר לכם על תהליכי העבודה שחוויתי בתור מעצב גרפי צעיר. הייתי עד לשימוש במכבשים חמים שבהם כל אות סודרה בנפרד בעזרת מזיגה של מתכת בדיל רותחת ומותכת לתוך תבנית זעירה; לאחר שהמתכת התקררה, היו מחברים אות לאות ויוצרים מילים, משפטים וסיפור בתבנית ברזל, ומניחים על שולחן הדפסה. אז מרחו דיו שחור וגלגלו את המכבש כדי לקבל דף מודפס. נדרשה קבוצה של אנשים כדי להפעיל את מכבש הדפוס. כיום אנחנו צריכים רק להקיש במקלדת וירטואלית והאות מופיעה על מסך שטוח. ואז לשלוח למדפסת. זהו. כדי ליצור עלון פרסומת היינו נפגשים אישית עם הלקוח, ממציאים קונספט, רושמים סקיצה בעיפרון, משתמשים בצבעי מים, בניירות צבעוניים או במרקרים – אני עדיין אוהב את הריח שלהם – כדי למלא את השטחים הריקים בסקיצה וגם למדוד ולרשום את הגודל של עלון הפרסומת על גבי לוח בעזרת שלושה עטים צבעוניים שונים. לאחר שהלקוח אישר את הטקסט שהקופירייטר כתב, שלחנו את הטקסט לסדר דפוס. אחר כך קיבלנו מסדר הדפוס את הגלופות, גללנו אותן לתוך מכונת שעווה – שהפיצה ריח ויצרה מרקם נהדרים – בטמפרטורה מסוימת. אחר כך הדבקנו את הכול יחד על גבי לוח לבן, כיסינו בנייר שקוף כדי להגן על יצירתנו, ואז שלחנו אותה על ידי שליח לאישור הלקוח. רק אחרי כל התהליך הזה הלכנו למדפיס והוא עשה הפרדות צבעים, הכין לוחות אלומיניום להדפסה ועוד.
כיום, אדם אחד המשתמש בראייה ובמגע יד בלבד יכול לבחור מתוך מרכיבים מוכנים מראש – פאלטות צבעים, גודלי תבניות, תוכן, תצלומים ואיורים מוכנים – או לתת הוראות לבינה מלאכותית – ולהשלים את כל התהליך כולו תוך פחות מכמה שעות על גבי מסך שטוח של מחשב או טלפון, במציאות וירטואלית, בלי לקום מהכיסא, בלי להזיע. בלי היסודות של התהליך הישן – מגע ומישוש חפצים, ריח ותחושות, ובמיוחד תקשורת בין אישית ועבודת צוות – כל היסודות האלה לצערי אינם קיימים כיום.
אמנם הטכנולוגיה המודרנית הפכה את החיים לקלים ונוחים יותר, אבל היא ניתקה אותנו מהטבע. ובתהליך הזה היא גם בודדה אותנו והפרידה אותנו מהטבע האנושי האמיתי שלנו. כך נולד אצלנו פחד מפני הטבע ומפני העולמות הבלתי נראים שאין לנו שליטה עליהם. עם התקדמות הטכנולוגיה אנחנו לומדים להשבית את החושים שלנו ובמקומם להסתמך על אפליקציות בסמארטפונים. אנחנו משתמשים באפליקציות האלו כדי לעשות הכול, החל בתחזית מזג אוויר וניווט בעזרת ג'י-פי-אס וכלה בזיהוי קבוצות כוכבים, צמחים, ציפורים, מטוסים ומדידת הדופק שלנו. למדנו להפסיק לסמוך על העיניים שלנו כי יש לנו אפליקציה לזיהוי פנים. אנחנו לא מוכרחים לסמוך אפילו על הזיכרון שלנו, כי הכול מאוחסן במרשתת וקל הרבה יותר להשתמש במנועי חיפוש. משום כך יש איבוד זיכרון אצל כולם; אני כבר לא צריך לחשב מספרים או לזכור מספרי טלפון וכתובות כמו שהצטרכתי פעם, כי כל המידע מאוחסן בסמארטפון שלי. מי צריך ללמוד שפה חדשה כשיש אפליקציה של תרגום סימולטני?
הסכנה כאן היא בכך שאנחנו מפסיקים לסמוך על החושים שלנו ועל עצמנו. כדי לאבחן את הגוף, אנחנו שמים את מבטחנו במערכת הבריאות. כדי לדעת את האמת על העולם, אנחנו שמים את מבטחנו בדברי הפוליטיקאים ותאגידי התקשורת. כדי לדעת איך להתלבש, אנחנו שמים את מבטחנו ביועצי אופנה שיודעים עליה הכול. אנחנו נותנים למנהיגי הדת שלנו את המונופול על החיבור לרוח. אנחנו מנסים להבין את הטבע בהיגיון, ועל דרך ההרחבה – אנחנו מנסים לשלוט בטבע, במקום לחיות בהרמוניה עם הטבע.
יותר ויותר אנשים מחוברים לטכנולוגיה יומם וליל, שבעה ימים בשבוע. המילים Unplugging ו-Digital Detox נעשו עכשיו מילים אופנתיות בקרב המוני המשתמשים בגאדג'טים. אנשים משתוקקים לפסק זמן – הפוגה מהעבדות שבחיבור המתמיד לאינטרנט – כדי לקבל נקודת מבט חדשה על החיים. עכשיו יש אפילו מרכזי שיקום מהאינטרנט, ריטריטים וחופשות נטולי טכנולוגיה שנועדו לעזור לאנשים להתמודד עם 'המציאות'! הסטטיסטיקה באתר Shaman Portal (www.shamanportal.org), האתר שהקמתי בתור מקום ריכוזי בשביל הקהילה השמאנית העולמית, מראה ששלושה רבעים מהמבקרים באתר חיים בחברות אנושיות בעלות טכנולוגיה מתקדמת, דהיינו ארצות הברית, קנדה ואירופה.
השבתת החושים הזאת באמת מתרחשת. אפשר לראות אותה במיליוני העיניים שצמודות כל הזמן למסכים הדו-ממדיים של סמארטפונים, טאבלטים, מחשבים וטלוויזיות. מדאיג אותי שאנשים נהיים מוגבלים, תלותיים ולפעמים אדישים לחלוטין כאשר אנחנו מאמצים את מתנת הטכנולוגיה ודוחים את המתנות ואת היכולות החושיות שהן שלנו מלידה. אני מאמין שאנחנו נתונים בסכנה קיומית: אנחנו עלולים לאבד את מקומנו כמין. כשנלמד לסמוך על החושים ונאפשר להם להתעורר לחיים שוב, נוכל להיות מעורבים באופן מלא בחיים סביבנו. הפרקטיקה של השמאניזם מאפשרת לנו לבסס מחדש את חוש ה'ראייה' (החוש השישי או האינטואיציה), חלק חשוב מיכולתנו לשרוד. 'ראייה' אינה לינארית או לוגית. בזמן ה'ראייה' אנחנו מקבלים מסרים בצורת סמלים, פיוט וניבים ספרותיים; התקשורת היא בשפת גוף, בצבעים, בצורות, בריחות ובתחושות.
למה לספר סיפורים?
הספר הזה התחיל בחיזיון – אבל לא שלי, בחיזיון של מישהו אחר. 'דפים, דפים, דפים – אני 'רואה' דפים לבנים מתעופפים סביבך,' קרא פרנק אנדריוס כשהוא מסובב את ידו הימנית במעגל גדול באוויר סביב ראשו. ישבנו בחדר הקריאה שלו, חדר נעים, חשוך וספון עץ עתיק בביתו באזור איטליה הקטנה ליד סוהו. זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי בו. מאז אני עולה אליו לרגל כל שנה כדי שיקרא בקלפי הטארוט בשבילי. הוא פתח את הקלפים העתיקים והמהוהים שלו ששירתו בנאמנות את שועי העולם, אמנים, אנשי תעשייה ופוליטיקאים ידועים. הם נפרשו במבנה מסוים על גבי המפה הרקומה, שעליה נחו גם סידור פרחים גדול וכדור בדולח עתיק במרכז השולחן העגול. מעלינו תלויה הייתה לה נברשת בדולח גדולה. 'אתה עומד לכתוב ספר,' הכריז בוודאות שאי אפשר לערער עליה.
'אני? ספר? לא, פרנק, זה מגוחך וטיפשי לגמרי. אין לי מה לכתוב או להגיד, אני לא סופר, אני צייר, אמן חזותי. יותר מזה, אנגלית היא אפילו לא שפת האם שלי…' חוץ מזה אני פוחד לכתוב, טראומה מילדותי בקיבוץ, לא רציתי להיחשף. בקיבוץ זה היה מסוכן מדי. המשכתי למחות ולמצוא כל תירוץ שהצלחתי לחשוב עליו.
'אבל אתה תכתוב ספר,' אמר פרנק בבטחה שוב, כשהוא מביט בי בחום בעיניו הגדולות והחומות מבעד למסגרת משקפיו הגדולים והעבים. 'תתחיל לכתוב סיפורים על החוויות שלך בטיפולים ועל מפגשים שהיו לך עם הרוחות, תכתוב דף אחד בכל פעם.' התחלתי להרגיש בבטן התלהבות מסוימת מעורבת בהרבה ספקות. חמשת כלבי הפפיון הלבנים-חומים של פרנק נבחו בהתרגשות והביטו בנו בסקרנות רבה מבעד לשבכה של דלת המטבח. אומרים על פרנק שהוא אחד מעשרת הקוראים הטובים ביותר בעולם; אפילו אנדי וורהול צייר את דיוקנו שנים אחדות לפני שפגשתי אותו. נוצרה בינינו חברות קרובה. בהמשך תקראו על חלום שפרנק כיכב בו. וכך היה, למרות הספקות ואי-האמון שהיו לי כלפי ה'ראייה' שלו.
שנים אחדות לפני כן, הייתי בהרי האנדים הגבוהים, ושם קיבלתי חיזיון חניכה מפתיע שגרם לי להתחיל ללמוד כשוליה עם המורה שלי ולעלות על דרך הריפוי השמאני. גם על זה תשמעו בהמשך.
אני לא משלה את עצמי שאני ייחודי, בשום פנים ואופן. האמת היא שרבים מאיתנו, השמאנים, המרפאים והמחפשים, וגם אנשים שאנו מכנים 'רגילים', חוו חוויות דומות, כי אחרי הכול, זאת מתנתו הנדיבה של הטבע. אבל אני יכול לכתוב ולשאת באחריות על החוויות שלי בלבד. דרכן, אני מקווה, תגיע אליכם השראה, והם ידרבנו אתכם לעלות על דרך משלכם ולבחור בחיים של התחייבות להושטת עזרה לאנשים הרבים הזקוקים לכך בחברתנו חסרת האיזון הכלכלי, החברתי והנפשי, המנותקת מהטבע שלנו.
אני מודע לכך שכתיבת הספר מנוגדת למסורת השמאנית העתיקה, מסורת של העברת ידע בעל פה. מאב לבנו. יש סיבה שבגללה עד עתה אי אפשר היה למצוא ספרים שנכתבו בידי שמאנים ילידים. במשך רוב ההיסטוריה, הרעיון שמאחורי כתיבת דברי חוכמה שהשמאנים מקבלים מהקדמונים או מרוחות – דברי חוכמה שאין לשמאנים 'בעלות' עליהם מלכתחילה כיוון שהם שייכים לכולם – היה בבחינת רעיון שאין להעלות על הדעת. שמאנים סבורים שידע וחוכמה אינם משהו מקובע. הם חיים, זורמים ומשתנים בכל רגע בזמן, כמו הטבע עצמו. יש רק מעט דברים שאינם משתנים לדעתם: הכיוון שבו השמש זורחת ושוקעת. שבעת הכיוונים העיקריים. ארבעת היסודות העיקריים. לידה ומוות. והכי חשוב, שכל מה שנמצא בעולמנו מלא ברטט גלי אנרגיה המכילים בתוכם תובנות. שמאנים מאמינים שכתיבת ידע וחוכמה על פיסות נייר וכריכתם מקפיאות את האנרגיה הזורמת של הידע וכובלות את הקורא מלהתפתח בצורה עצמאית.
חופש מדתות
באמונה שלמה אני מאמין, שהאנושות הגיעה לשלב בוגר מספיק כדי לדחות ולבטל את כל הדתות. כולן, ללא יוצא מן הכלל, נוסדו על ידי גברים על ידי שלילתן המוחלטת של האלות הנשיות, ובראשן עומדים גברים שמטרתם לשלוט שליטה מוחלטת באוכלוסייה באמצעות צווים כתובים המסדירים את הצרכים הבסיסיים ביותר כמו מין, אוכל, יחסים משפחתיים והקשר עם עולם הרוח.
התנ'ך עצמו הוא אוסף סיפורים שבטיים כדברי הוראה, חוכמה וחינוך, שהועברו מאב לבן במשך דורות רבים. סביר להניח שכל מספר הוסיף גרסה משלו ופרשנות משלו. אבל אחרי שהדברים נכתבו על גבי קלף, רשויות הדת אסרו לשנות בהם אפילו פסיק, קל וחומר לאתגרם. גרוע מכך, הם הטיפו שאלוהים בכבודו ובעצמו, זה שאין לו צלם ונמצא בכל מקום, שלפעמים הוא אחד-זכר, ולפעמים רבים משני המינים, שמתקשר בשפות שונות – הוא בכבודו ובעצמו כתב את הספר, ולכן חובה עלינו ליישם כל מילה ומילה שנכתבה לפני אלפי שנים ולהחיל אותן על החברה של ימינו. חברה שהיא פלורליסטית, פתוחה, שוויונית, ומבוססת על תעשייה, טכנולוגיה ותקשורת דיגיטלית מהירה. הגישה הזאת מובילה לסגירות מחשבתית ולפנאטיות קיצונית, כפי שאפשר לראות כיום בחברות אנושיות רבות ברחבי העולם. המילה דת, משמעותה חוק ומצווה; היא הוספה לתנ'ך בספרים המאוחרים בלבד: עד אז לא היו זקוקים לה כדי למשול בריכוזיות מוחלטת בחברה השבטית הלא היררכית. נציגי הדתות השונות, המבוססות על מודל מבנה היררכי צבאי, אינם מעוניינים שתהיה לכם חוויה ישירה ואישית עם הבורא ועם הטבע. הם מנסים ללמד אנשים להתחבר אליו על ידי כפיית חוקים בעיניים עצומות. בחברה השמאנית אין בית מקדש מרכזי אחד, שבו יושבת העילית המולכת, מכיוון שכל עץ וכל מזבח הם מקום תפילה מקודש, ותפילה היא מעשה אישי לגמרי ביניכם לבין הבורא. ביקשתי הרבה פעמים משני המורים שלי לכתוב את מה שהם מלמדים, את מה שהם חושבים ואת שיטות הריפוי שלהם כדי לכנס את זה בספר, ותמיד קיבלתי תשובות מתחמקות: 'אולי…', 'יום אחד…', 'נראה…'.
למעשה, חומר ההוראה המדעית לא שונה כל כך. בכל העולם, בכל יום, סטודנטים יושבים מאחורי שולחנות הכתיבה שלהם או מסכי המחשבים כדי ללמוד ולהיבחן על 'עובדות' מדעיות שאינן עומדות במבחן הזמן. זאת ועוד, ייתכן שעובדות אלה יטעו אותם, כיוון שכל יום מתגלים דברים חדשים על מערכת השמש, הקוסמוס, על המוח, על הגוף, על הטבע ועל תולדות האנושות. ספרי הלימוד הם ברובם לא מעודכנים ומלאים בהנחות, לא בעובדות, והם לא מאתגרים את הסטודנטים לגלות את מרחביו ומעמקיו של העולם. מצד שני, סיפורים שעברו מדור לדור בעל פה ודורשים מאיתנו ללמוד בדרכים הוליסטיות, בדרכים של עבודה משותפת – לא רק בדרך של שינון ותו לא! הם מלמדים אותנו על עצמנו, על המוסר שלנו ועל הערכים שלנו, כמו גם על החוקים האוניברסליים ועל הקסם חסר הגבולות של היקום. אני בחרתי לזרום וללמוד באוניברסיטת החיים, ולא להיכנס לתעשיית האקדמיה.
ובכל זאת אני מוכרח לסתור את עצמי. אני בהחלט מכיר בכך שספרים הם כלי עוצמתי ושימושי שבאמצעותם ניתן להשפיע על רעיונות ולגרות אנשים למצוא תשובות לשאלותיהם ולפתח רעיונות משלהם, להניע אנשים לפעולה ולהרחיב את המודעות ואת אפשרויות הדמיון. אחרי הכול, דווקא הספר Spiritwalker, מאת האנק ווסילמאן, הוא הספר שבעזרתו הכרתי את עולם השמאניזם. ודווקא סדנה שהנחה מייקל הארנר, שכתב את The Way of the Shaman, היא הסדנה שהביאה אותי אל סדנה אחרת בהנחיית ג׳ון פרקינס, שכתב את הספר The World Is as You Dream It, שהביא אותי להיות השוליה של דון חוזה וואקים פינדה באקוודור, ושדרכו הכרתי את השמאן איפופיארה מברזיל. והספר Entering the Circle מאת אולגה חאריתדי הוא שפקח את עיניי כדי שאוכל לראות את תופעת הראייה ההולוגרפית. כן השפיע עלי הספר Soul Retrieval מאת סאנדרה אינגרמן על הפרקטיקה העתיקה הזאת. אני מוכרח לציין שאפילו לפני כל הספרים הללו בלעתי את כל ספריהם הנפלאים של קרלוס קאסטנדה ולין אנדריוז שיכולתי למצוא. אני הולך בעקבות המסורת הזאת, ובלי להעמיד פנים שיש לי מומחיות גדולה בנושא.
בחרתי להציע לכם ספר סיפורים – לא ספר אקדמי – הכתוב בגוף ראשון, שיכול לחבר אתכם גם רגשית וגם שכלית עם מקרים אמיתיים של מטופליי – המופיעים בשמות בדויים כדי להגן על פרטיותם – כדי לשתף אתכם בחוכמה העמוקה ובטכניקות שלמראית עין נראות פשוטות אבל הן מתוחכמות למדי, כדי להנחות אתכם ישירות אל דרכי 'הראייה' השמאניות שמצויות בכם.
כל סיפור בספר זה נבחר בקפידה מבין עשרות מקרים, לא כדי להדגים את יכולותיי וכישרונותיי, אלא כדי לאפשר לי להציג לכם, הקוראים, באופן פשוט, מובן, אנושי וחווייתי את דרכי החשיבה, הסמליות ואת הטכניקות השונות שהשתמשתי בהן להביא ריפוי וידע למטופליי. בתחילת כל פרק תוכלו למצוא הסברים כלליים על המהות והתפיסה של כל ערך. ומתחת לכל כותרת של סיפור, תמצאו גם את הטכניקות שהשתמשתי בהן.
טכניקות:
- מסע שמאני רוחני
- מדיטציה – התחברות ליקום
- השתנות צורה-ישות
- השבת חיית הכוח
- ראייה מרחוק
- ראייה הולוגרפית
- סריקת חיזוי אנרגטית
- סריקה אנרגטית בכפות ידיים
- חיזיון ספונטני
- לה לימפיה – טקס הטיהור האישי
- לה לימפיה – טקס טיהור לנכסים ואדמות
- תיקון חלקי הנשמה
- הסרת רוחות רעות ודיבוק
- ניתוק החוטים הלא נראים
- עריפת ראש סמלית
- רפואת צמחים – איהוואסקה
- קריאה בנר
- ידיעת חוש הבטן
- ראיה אצטקית
- פלאטיקה – ייעוץ שמאני
- בניית תוכנית עבודה עסקית
כוח ה'ראייה'
בתוך כל אחד ואחת מאיתנו, כך מוריי ואני מאמינים, חבויים כוחות 'ראייה' רדומים שממתינים להתממש ולהשתחרר מהמגבלות של הפחדים שלנו, של האיסורים שיש בתרבות שלנו ומהרגלים ישנים. מדי פעם בפעם אנחנו מקבלים הצצה ספונטנית לכוחות האלה בדמות חלומות, חוויות של דז'ה וו, חזיונות לא מתוכננים, חוויות חוץ-גופיות ותופעות אחרות. רוב האנשים לומדים להמעיט בחשיבותם של החוויות אלה: 'סתם צירוף מקרים טיפשי'; 'מקרה'; 'רק חלום'. אבל היום אני משוכנע יותר ויותר שברגע שמזהים אותן ומחילים אותן על החיים מתוך התכוונות, החוויות האינטואיטיביות החזקות האלה יכולות לעזור לנו להתכוונן לחיים ולחיות בהרמוניה עם כל הדברים סביבנו וכך להפוך אותנו לבני אדם שלמים יותר.
קיום קשר רצוף עם 'הראייה' שלנו, עם החזיונות שלנו, יכול לעזור לנו למפות נתיבים חדשים לא רק לחיים של עצמנו אלא עבור החברה כמכלול, בתקווה לאפשר לנו ליצור עולם בר-קיימא שבו יש כבוד לכל אדם יחיד כישות משמעותית, שבו מקדמים את השוויון בין בני האדם ומכבדים את כל בעלי החיים, הצמחים ויסודות הטבע. לכן השמאנים בכל רחבי העולם מאמינים שלכל אחד ואחת מאיתנו יש פוטנציאל להשתנות ולשנות את העולם שסביבנו. זה מה שעושה את הפרקטיקה השמאנית רלוונטית מאוד לעידן המודרני, העידן הדיגיטלי. אחרי הכול, הפרקטיקה השמאנית מבוססת על טיפוח של שינוי ממשי ומדיד מבחינה גופנית, רגשית ומחשבתית.
מכאן ואילך תקראו סיפורים אמיתיים שהתרחשו בפועל, ממש לא פרי דמיוני, סיפורים חוצי דורות ועולמות: על תחושות מוקדמות ועל אזהרות בחלומות; על אנשים שנפטרו מזמן וחזרו כדי להכאיב, להזהיר או כדי להחזיר חפצים לבעליהם הנכונים; על גלגולים קודמים שממשיכים להשפיע על חייהם של אנשים בהווה; על ראייה מרחוק של מחלות או בעיות רגשיות או גופניות, על ראייה החודרת אל מצבי חיים ואל בתים של אחרים; על אנשים שפוגשים בעולם הרוח ואחר כך בעולם הממשי; על ראיית רוחות של בעלי חיים שטבועות בגופם של אנשים, וראייה של ילדים שלא נולדו או שהופלו. תקראו על חזונות של אלים ושל ישויות רוחניות אחרות כפי שהם מופיעים בהולוגרמות, ועל רוחות של בעלי חיים שמתגשמות במציאות שלנו. אני מקווה שסיפוריי יתנו לכם השראה וידריכו אתכם לשחרר את הכוחות השמאניים המודרניים המצויים בכם, להתניע את האינטואיציה הטבעית שלכם ולהיות ללוחמים שמאניים שלומדים להתמודד עם הפחדים הכמוסים, הצללים האפלים ביותר, ולפעול בהחלטיות כדי להגשים את מטרותיכם ואת החלומות שלכם למרות הפחדים. סיפוריי אלה הם החוויות שלי; אני מקווה שגם לכם הם ייתנו השראה.
מה שאתם עומדים לקרוא בדפים הבאים התרחש באמת בחיי במהלך השנים האחרונות. בהתחלה העליתי אותם על הכתב, ראשית כדי לשכנע את עצמי, ואולי גם כדי לשכנע אחרים, שיש תופעות אוניברסליות שאת מקורותיהן אנחנו לא מבינים במלואם כרגע. ושנית, כדי להראות שיש להם ערך רב שימושי ומעשי בחיי היומיום שלנו. המשותף לכל הסיפורים האלה הוא שכולם התחילו בחיזיון או בחלום – שלפעמים יזמתי אותם ולפעמים לא – ובסופו של דבר הם התגשמו במה שאנחנו מכנים 'המציאות'. אמנם רוחות רבות ושונות מילאו תפקיד חשוב בכל אחד מהאירועים המסופרים בסיפורים, אבל אין לי כוונה שהסיפורים יהיו רוחניים; כאמור, הם נכתבו פשוט לטובת רישום עובדות ואולי בשביל לתת השראה למי שיקראו אותם.
מסרים מרוחות בדמות חיות הכוח, מדריכים ומורים המופיעים בזמן מסעות שמאניים לעולמות אחרים, חלומות או מדיטציה, מאפשרים לנו לקבל תובנות מועילות, תשובות, ידע וריפוי למען הזולת או למעננו. אבל השיטות האלו אינן חדשות. בני אדם – מרפאים ושמאנים בכל התרבויות הילידיות בכל רחבי העולם – השתמשו בהם מתחילת תולדות האנושות. התרגום של המילה 'שמאן' – בשפה של טונגוס שבסיביר – הוא 'אדם המחזיק בידע'. או כפי ששמאן בן זמננו מטונגוס טען כששאלתי אותו: 'שומר האש', תרגום שאני מעדיף, כיוון שהוא מרחיב את תפקיד השמאן לקהילה כולה. שמאן ('רואה') הוא אדם שנע כרצונו במציאויות בלתי רגילות בזמן שהוא במצב תודעה אחר, וכשהוא חוזר ממסעו הוא מביא איתו בחזרה ידע שיכול לגרום לשינויים גופניים או מחשבתיים במציאות הנוכחית לטובת ריפוי או לטובת ידע. שמאנים מגיעים אל המציאויות האלו בדרכים שונות – שירה, תיפוף, צריכת שיקויים הגורמים להזיות, אכילת פטריות – אבל התכלית שלהם היא תמיד אותה תכלית: להתחבר למקור הידע העצום המצוי בעולם, שם קיים כל הידע, ולהתיישר איתו. השמאנים שפגשתי או שעבדתי איתם טוענים בעקשנות שלכל בני האדם יש יכולת טבעית להתחבר למקור זה. כל חיינו אנחנו חווים את החיבור הזה באופן לא רצוני ונותנים לו את השמות 'צירוף מקרים', 'אינטואיציה', 'נס' או שמות אחרים.
בסדנאות שלי אני אוהב להגיד למשתתפים שכל בני האדם הם כמו אייפונים מהלכים. לכולנו יש גוף פיזי – הטלפון עצמו. ולכולנו יש תוכנה – המוח שלנו. כמו לאייפונים, גם לנו יש משדרים ומקלטים או אנטנות, שמאפשרים לנו לשדר מידע ולקלוט מידע מהאוויר, על פני מרחקים ארוכים. בדומה למה שמתרחש באייפון, איננו יכולים לראות את גלי המידע שנכנסים לגוף או יוצאים ממנו; הגלים הם אנרגיה טהורה שמתקדמת דרך רטטים שונים. אבל בכל זאת אנחנו יודעים שהם קיימים ויש לנו חוויה ישירה של צלצול הטלפון ושל דוד משה שמדבר איתנו בצד השני של הקו. עלינו רק להרים את החומות שחוסמות את עוצמת האינטואיציה שלנו ולצאת למסע המופלא שמחכה לנו.
אז בואו נתחיל יחד בהרפתקה המופלאה הזאת. כפי שכבר אמרתי, הדבר שהתניע אצלי את כל התהליך הוא ספר… של מישהו אחר.
אין עדיין תגובות