לאריק בר נתן, המשנה לראש המוסד וראש מנהלת המבצעים של המוסד הישראלי למודיעין ולתפקידים מיוחדים, חשבון פתוח עם “השועל”- גנרל […]
פרולוג. הר דב, גבול ישראל-לבנון, 18 יולי 2017
הר דב (ג’בל רוס, בערבית), המתנשא לגובה של אלף חמש מאות מטרים מעל פני הים, ממוקם מצדו המערבי של הר החרמון, וצופה על דרום לבנון. ממצפה רמתא, פרוסה כל דרום לבנון למרגלות ההר.
שם, בשעה אחת אחר חצות של אחד מימי תחילת חודש יולי הלוהט, התכנסו בחדר התדריכים של מוצב ‘הדס’ לוחמי היחמ’מ (יחידת מודיעין ומטרות) של חיל האיסוף הקרבי. הם ישבו בדריכות במפקדת חטיבה 769 היא עוצבת חירם, לקבלת תדריך בטרם חדירה ללבנון, לפעילות חשאית באזור הנקרא בז’רגון הצה’לי ‘החיזבאללה לנד’.
מפקד צוות החדירה הצעיר, סרן תני גבע, תדרך את לוחמיו שתפקידם הוא לשמש ‘העיניים הקדמיות’ של העוצבה.
‘צוות ‘אוח‘, שימו לב. המשימה שלנו היא לתצפת על חיזבאללה ביום ובלילה, בלי לירות ובלי להתגלות. מטרתנו היא לקלף את מה שמכונה בעגה הצבאית, ‘שמורות הטבע’, מערך החיזבאללה באזור ולאתר את מערכת המסתור שנחצבה על-ידו בשטח הסלעי. כלומר לחשוף את ההיערכות שלהם ולגלות סימנים לפעילות הארגון בשטח. מודיעין שנתקבל לאחרונה מהמוסד מצביע על חפירת מנהרה אחת לפחות, המשמשת להובלת לוחמי חיזבאללה וציוד לחימה הישר ללב הישובים הישראלים על הגבול. זו, ככל הנראה, מנהרה שנחפרה ארבעים מטר עומק לתוך שטח ישראל, יש להניח מתוך בית בכפרים הילטא או שובא שבלבנון. ככל הידוע לנו, ישנן כוונות מצד ארגון החיזבאללה לנקום את מות לוחמיו בתקיפות שלנו בסוריה, והם עלולים לבצע פיגוע ראווה תוך חטיפת חיילים ואזרחים, לצורך שימוש כקלפי מיקוח. משימתנו הפעם היא לתצפת ולהעביר מודיעין איכותי לאחור. הצפי שלי לשהייה בשטח הוא שבעים ושתיים שעות מקסימום, בהתאם להתפתחויות בשטח. יש שאלות?’
מפקד הכוח עבר בין הלוחמים, אשר נעלו נעלי הרים ‘Garmont Balti’ קלות ובעלות סוליות גומי קשיח ונשאו על גבם ציוד במשקל כארבעים אחוזים ממשקל גופם. הוא הדק את הרתמות ואת אפודי הקרב, למנוע הקמת רעש בחושך, העלול לחשוף את הכוח בלילה. בתוך התרמילים הגדולים והמרופדים נארזו ציוד תצפיות מתקדם המכונה מת’ן – מערכת תצפית ניידת – מערכת המשלבת אמצעי ראיית יום, אמצעי ראיית לילה, GPS ומערכת הקלטה, משקפות ועדשות מצלמה מתקדמות, וכן ציוד בינוי ורשתות הסוואה מיוחדות.
כל מכשירי הטלפונים הסלולאריים נאספו מן הלוחמים והוכנסו לכספת. נאסר על הפעלת מכשירים קורנים במבצע המסווג.
רוח ה’שרקייה’ המזרחית שבאה מן המדבר גרמה לטמפרטורות הלילה להגיע קרוב ל-28 מעלות. לאחר שלוש שעות של צעידה שקטה ומאומצת בשטח הסלעי המבותר, הגיעו הלוחמים שטופי זיעה למקום המיועד בשעה ארבע לפנות בוקר ומיד נכנסו לעבודה. הם חצבו בפטישוני חציבה מושתקים, מכושים ואתי חפירה חללים קטנים בקרקע הסלעית. בתוכם בנו עמדות תצפית ואבטחה מוסווים ברשתות הסוואה מולטי ספקטראליות מיוחדות, שאינן פולטות קרינה תרמית, הנוצרת על-ידי יצורים חיים. רשתות אלה מאפשרות ללוחמים להסתתר מפני אמצעים לגילוי תרמי של האויב.
בתוך הסבך הקוצני שצמח מעל סלעי הגיר, הציבו הלוחמים מצלמות וציוד האזנה אחר המוסווה כסלעים. לכל אחד מחיילי הצוות היה תפקיד מוגדר, בנוסף להיותו לוחם. ‘המאזינים’ היו דוברי ערבית לבנונית, אנשי צילום הפעילו את מערכות התצפית המשוכללות, וגם החובש הקרבי והצלף עם רובה HTR תוצרת HS Precision, המכונה בצה’ל ‘ברק 338′, התמקמו בדממה.
סרן תני היה אחראי להעביר נתונים מדויקים של מטרות ל’גורמי האש’ – מטוסים ומסוקים, תותחים, מרגמות, טנקים ויחידות טילי נ’ט. היה וזוהתה חוליית שיגור פעילה של חיזבאללה, הייתה לסרן הסמכות להורות על תקיפה מידית, על-מנת לחסוך זמן יקר.
כשעמוד השחר כבר קם, והירח עוד צף בפאתי שמי הבוקר הכחולים אפורים, החלו קרני השמש הראשונות ללבות את חום הלילה. לוחמי ‘כוח אוח’ כבר שכבו תחת רשתות ההסוואה, שנמתחו בין שני סלעים גדולים בתוך סבך הסירה הקוצנית. בשל החשש להתגלות, עשו הלוחמים את צרכיהם בעמדה בכלי קרטון ייעודיים שניתנים לאטימה. עבודתם התבצעה במשמרות של שמונה שעות. הצוות נחלק בין תפקידים של אבטחה ותצפית בתורנויות, כאשר מי שאיננו בתפקיד יכול להירדם או לקרוא עד לתחילת המשמרת שלו.
מכיוון הוואדי מתחתיהם, נשמע לפתע טרטור מנועים של מספר רכבי שטח. הצוות נדרך. תני בעט ברגליהם של הלוחמים הישנים וסימן להם להתעורר בשקט ולהיכנס לכוננות.
שלושה רכבי שטח התקרבו לכיוונם. הרכבים עצרו כשלוש מאות מטרים מתחת לעמדת הלוחמים, אלה התכווצו במקומם והתפללו שלא יתגלו. באותו רגע, נבחנה אמנות הבנייה וההסוואה של צוות הבנאים המומחים שבנו את העמדה, והיא אכן עמדה במבחן. גם ממרחק של עשרה מטרים נראתה רשת ההסוואה כחלק בלתי נפרד מן הסבך.
מרכבי הטויוטה ירדו מספר קציני חיזבאללה, לבושים מדים מנומרים, בצבע ירקרק-חום. עימם היו מספר אנשים שלבשו חליפת ספארי אזרחית בהירה ושוחחו עם חיילי החיזבאללה בערבית במבטא איראני כבד. החבורה החלה לטפס במעלה הגבעה, מרחק קצר מול מסתור החיילים. הם עמדו בגבם למסתור, השקיפו במשקפות לעבר עמדות צה’ל מעבר לגבול והצביעו מדי פעם על המפה. לא היה ספק שהאורחים הלא קרואים מתכננים פיגוע קרוב.
‘אלה איראנים’, לחש איש ההאזנה בפומית מכשיר הקשר הזעיר, שהייתה דבוקה ללחיו באספלנית בצבע אדמה. פניו, כמו פניהם של כל לוחמי התצפית, היו משוחים בצבעי הסוואה ירוק, חום ושחור. לוחמי צוות היחמ’מ כיוונו ודרכו את נישקם לכיוון האויב הלא צפוי.
סרן תני כיוון את מערכת התצפית לכיוונם של האיראנים, ולחץ על כפתור השיגור. הצילום העביר את קלסתרון אנשי החיזבאללה ואורחיהם האיראנים, בשידור מידי בפס מוצפן הישר למטה המודיעין במפקדת החטיבה, ובמקביל לחדרו של קצין המודיעין הפיקודי.
קצין המודיעין הפיקודי העיף מבט אחד בתמונה, ונדרך. הוא הרים מיד את טלפון ‘הכלנית‘ האדום המונח על שולחנו, המחובר בקו נל’ן – נקודה לנקודה – למטה הכללי בתל-אביב ואמר בהתרגשות, ‘ה’שועל’ בכבודו ובעצמו נמצא פה, אצלי בגזרה, עם קבוצת מפקדים של החיזבאללה. נראה לי שהם מכינים לנו עוד פעם הפתעה בהר דב. זה נראה כמו קבוצת פקודות לקראת ביצוע ניסיון חדירה או מבצע לחטיפת חיילים!’
קצין המודיעין הפיקודי הביט שוב בתמונתו של האיש התמיר בעל החזות האתלטית, שכולם הקשיבו לו בדריכות. למעט משקפי הפוטוגריי האופטיים שהרכיב, שעכשיו התכהו בגלל השמש הוא נראה כבן דמותו של ה’שועל’, בשערו הכסוף והקצוץ ובזקנו הקצר, הגזור והמטופח.
היו לו סיבות טובות לחשוד שהחבורה המפוקפקת הזאת מתכננת ניסיון חדירה או חטיפת חייל לצורכי פיגוע-מיקוח. הוא זכר היטב איך בינואר 2006, בהיותו סגן צעיר במודיעין האוגדתי, פרס חיזבאללה מארב נ’ט סמוך להר, ופגע בשני כלי רכב של צה’ל, כתגובה לתקיפה אווירית בסוריה. כתוצאה מכך, נהרגו שני חיילים ונפצעו שבעה. החיזבאללה גרר לשטחו את גופות ההרוגים ככופר נפש למשא ומתן שנמשך שנתיים.
הקמ’ן הפיקודי צלצל ללשכת האלוף ועדכן אותו.
‘קבל אישור להפעלת ‘נינווה’,’ הורה האלוף, ומיהר לעדכן את הרמטכ’ל. הידיעה על ביקורו של ‘השועל’ בשטח לא הפתיעה איש. אמן-הצללים הזה מיעט לדבר או לדווח על תוכניותיו, הוא שמר בקפדנות על ביטחון קשר, וגם עוזריו הקרובים ביותר לא תמיד היו מודעים למקום המצאו המדויק. הוא נהג לשנות יעדים ברגע האחרון.
בחדרו, במנהלת המבצעים של מפקדת המוסד, קיבל אריק בר נתן התראה על כניסה של ידיעת מודיעין ‘חמה’. הוא הרים את טלפון ה’כלנית’ וביקש לקבל עדכון מהמפקד התורן במשל’ט.
‘יש אישור ל’נינווה”, מסר לו הקצין התורן. משמעות המונח הייתה אישור לחיסול מידי של ה’שועל’, ברגע שיתגלה בזירה.
‘אתם בטוחים ללא צל של ספק שזה הוא?’, שאל אריק בסקפטיות. ‘אם אינני טועה, הוא נסע לבקר את חיילי המיליציה הפרו-איראנית החדשה, ‘כוחות אלהאשמיון’, באל בוכאמאל על גבול סוריה- עיראק. על-פי הדיווח שקראתי, המיליציה הזו שהוקמה על-ידי מנהלת המיליציות האיראניות בעיר קשורה לכאורה לפוג’ 47, המיליציה הסורית הפועלת בחסות משמרות המהפכה.
‘קצין המודיעין של פיקוד הצפון אישר שזה הוא’, הבטיח לו הקצין התורן, בביטחון מופרז של קצין צעיר ויהיר.
אריק, לוחם מנוסה ורב מעללים, לא התרגש מן התזזיות שבה התקבלו ההחלטות בצבא. הוא התקשר בנל’ן הפנימי לאלכס, ראש אגף מודיעין ומחקר במוסד. אלכס ענה מיד.
‘אלכס, האם יכול להיות ש’השועל’ מסתובב אצלנו בגזרה?’, שאל באי אמון. ‘קראתי הלילה בסקירה שלך, שהוא אמור לבקר היום את חיילי מיליציות ‘כוחות אלהאשמיון’ הסוריים ואח’כ את חיילי ‘חטיבת ‘אל זינביון’, שכירי החרב הפקיסטניים באל בוכאמאל במזרח סוריה, על גדות נהר הפרת בסמוך לגבול עם עיראק’.
כדרכם של אנליסטים, אלכס חשש להתחייב. ‘האמת שהאיש תמיד מפזר מידע כוזב על לוח הזמנים המתוכנן שלו ומופיע פתאום במקום אחר לגמרי בלי התראה. לא סתם קוראים לו ‘השועל’.
אריק נותר זהיר. הוא לחץ על כפתור האינטרקום שכתוב עליו ‘צומת’.
קול גברי עבה ענה לו מיד, ‘כן, אריק’.
‘יונתן, בדוק לי עם המקורות שלך איפה נמצא ‘השועל’ ברגע זה. פיקוד צפון מעלה כטמ’מ ‘מחסל’ ומכריז ‘נינווה’. אני לא בטוח לגבי הזיהוי’.
יונתן אריאלי, ראש אגף ‘צומת’ החדש, הנחה מידית להפעיל את מערך הקשר המוצפן עם הסוכנים באזור עיראק ואיראן. הוא העביר להם צי’ח דחוף, התהליך אמור לקחת את הזמן שלו בטרם תתקבל תשובה
‘השיגו לי את לשכת ראש אמ’ן, דחוף’, הרעים אריק.
אריק הביע בפני ראש אגף המודיעין הצבאי את ספקותיו לגבי הזיהוי, אולם ראש אמ’ן, שלפני כן היה אלוף פיקוד הצפון, אמר שהוא סומך על קמ’ן הפיקוד. אריק לא אהב את ההיבריס. הוא תמיד הטיל ספק ותמיד העדיף לחשוד בכל מה שנראה ברור מאליו. ‘הוצאנו לכיוונו את ה’זיק”, דיווח ראש אמ’ן בשביעות רצון עצמית.
ממסלול ההמראה של מינחת ‘דלתון’, סמוך לגבול עם לבנון, עלה זמזום צורם וגבוה של מנוע הוואנקל הצווחני של כטמ’מ ‘המחסל’ מסוג 450 ,HERMES מטייסת 166, המכונה גם ‘טייסת הזיק’. אופן הטיסה העיקרי של המערכת הוא אוטונומי, ללא צורך בהטסה פעילה מצד המפעיל, במהלך התעבורה אל אזור ביצוע המשימה. המערכת מופעלת באמצעות נתיב או קואורדינטות שהוזנו מראש או במהלך הטיסה. ה’טייס’ המפעיל ישב בקרון הבקרה בבסיס פלמחים ועקב אחר פעילות ה’מחסל’.
אריק לחץ על הכפתור שעליו היה רשום ‘משל’ט’ במרכזיית הטלפוניה על שולחנו.
‘אתה יכול לשכפל אצלך את מסך המבצעים של יש’מ קרב במרכז השליטה של חיל האוויר בבור?’, שאל. הוא רצה לצפות במו עיניו ברגע החיסול.
‘ברור. אבל זה ייקח לי כמה דקות של סנכרון עם בור המצפ’ע בקריה, אתה יורד אלינו?’ שאל קצין המבצעים הצעיר.
אריק רץ במסדרונות מנהלת המבצעים, ירד במדרגות החירום מקומה שמונה לקומה מינוס שלוש, ופרץ קצר נשימה, לאולם השליטה המרכזי, ששידר את מה שהכטמ’מ ‘זיק’ רואה.
בנקודת המסתור, שוכב צמוד לרצפה שמע סרן תני נקישה באוזניית הננו התחובה לאוזנו. הוא הביט בלוח האייפד הזעיר הצמוד לידו. בשאילתה שהופיעה נרשם: ‘ציין קואורדינטות מדויקות של מיקומו של ה’שועל’ ברגע זה. יש אישור לביצוע ‘נינווה”.
קציני החיזבאללה והמפעילים האיראנים שלהם עמדו באופן גלוי ותצפתו ללא חשש במשקפותיהם על הר דב הישראלי, ממנו יצאו לוחמי היחמ’מ שעות ספורות קודם לכן. אחד הנהגים הלבנוניים עלה אליהם והגיש להם קפה שחור ריחני מתובל בהל, שבישל על גזיה. ריח תבלין הקרדמון הגיע עד לאף החיילים המסווים במסתור.
‘שתי דקות למגע’, לחש תני בקשר, וכל הלוחמים התכווצו במקומם, אוטמים אוזניהם בידיהם טרם הפיצוץ הקרוב, מתפללים בליבם שהטילים לא יעופו בטעות, בגלל רוח משתנה, לכיוונם. הם היו לכודים במסתור שלהם ולא יכלו לצאת ולהיחשף. טעות קטנה של חצי קואורדינטה מצד כטמ’מ ‘המחסל’ וגם הם מתאיידים באוויר.
פיצוץ אדיר נשמע ממרחק של ארבעים מטרים מעמדת החיילים, ומיד בעקבותיו עוד שני פיצוצים שהעלו פטריות ענק מראש הגבעה עליה עמדו האיראנים וקציני החיזבאללה. אבק ושברי אבנים התעופפו אחורה לכיוון המסתור ונעצרו ברשתות ההסוואה העבות. גל של אבק וריח חריף של חומר נפץ צרב את עיניהם ואת גרונותיהם של החיילים.
‘קדימה, מתקפלים!’ צעק סרן תני, והכוח ארז ללא שיהוי רק את הנשק האישי והציוד הייעודי והסודי. ‘כוח אוח’ החל בנסיגה רגלית מהירה לכיוון הגבול הישראלי, בחסות האבק המיתמר והעשן של שריפת הקוצים הגדולה, שפרצה במקום. בדרך-כלל, נוהגים לוחמים, בהתקפלות מסודרת, ליטול עימם שאריות מזון, הפרשות, בדלי סיגריות וכל סימן שעל-פיו ניתן לזהות שבמקום זה שהו לוחמים ישראליים. הם החלו בריצה מאומצת, יודעים כי בתוך רבע שעה יגיעו למקום הפיצוץ כל כוחות החיזבאללה בסביבה.
תני היה האחרון להתפנות. הוא הניח לבנת חבלה בעלת מנגנון השהייה, שהיה עתיד להתפוצץ עשר דקות לאחר שהכוח עזב ולגרום להתמוטטות הסלע על המסתור, לקבור את המחסה בו שהו הלוחמים ועימו את העדויות המרשיעות על המצאות כוחות ישראלים בתוך לבנון.
‘קודקוד, התקפלות חירום בגלל ‘נינווה”, צעק תני בקשר לקמ’ן האוגדתי.
הנסיגה החפוזה בין בתרונות אבן גדולים ושיחים קוצניים, כשהם נושאים על גבם ציוד כבד, האטה מאד את הכוח, שהיה צפוי לחצות את הגבול בטווח של לפחות שעה של הליכה – ריצה מהירה במורד הגבעה (למרות שהמרחק האווירי לגבול הישראלי היה חמישה קילומטרים בלבד). החום הרב הצמיא אותם והלוחמים ינקו מים ממימיות בד שהיו חלק מן החגור שלהם.
‘שני ‘פתנים’ בדרך אליך. הם יהיו מעליך בתוך מספר דקות’, עדכן מפקד החטיבה המרחבית את תני, מפעיל את נוהל החרום ומתפלל בליבו שלא יהיה בהם צורך.
‘אתה רוצה להמתין לחילוץ מוסק במחבוא שלך?’
‘שלילי, זזתי כבר. תוך כמה דקות כל ה’אינדיאנים’ יהיו בדרך הנה לראות מה קרה. אני חותך בהתאם לתרגולת, תוך נסיגה בחסות הסבך והעשן של שריפת הקוצים’, צעק תני כשהוא מתנשף בכבדות תוך כדי ריצה מטורפת עם כל הציוד הכבד על גבו, מחליק, נופל, נחבל, עוצר, קם, מביט לאחור וסופר כל הזמן בדאגה את כל אנשיו, מוודא שאיש לא נשאר מאחור.
”נינווה’ בוצע!’ נשמעה קריאתו הנרגשת של קמ’ן הפיקוד בכל הרשתות.
בחדר הפיקוד של פיקוד צפון, החל מאלוף הפיקוד וכלה באחרון החיילים, כולם היו באופוריה שנמהלה בדאגה, עד שאחרון הלוחמים של כוח היחמ’מ יחצה את הגבול.
מסוקי ‘הפתן’ הגיעו מהר מן הצפוי, ועל-מנת לא לחשוף את כיוון מנוסת הלוחמים הרצים במורד הטרשי, ריחפו באוויר בצידו הלבנוני של הגבול. כל מסוקי התקיפה של צה’ל היו מצויידים בלהבים ובמנועים מושתקים, כלומר שלא שומעים אותם עד לרגע שהם בדיוק מעל המטרה. המסוקים ירו צרורות אזהרה מתותח ה-30 מ’מ שלהם לשטח הלבנוני, בכוונה להאט את התקדמות של כוחות החיזבאללה לזירת התקרית.
להבי המסוקים המרחפים בגובה נמוך הלהיטו את שריפת הקוצים אשר שינתה את כיוונה בעקבות להבי רוטור המסוק הרחק מן החיילים הנסוגים, באופן שנוצר מסך עשן בינם ובין כוחות החיזבאללה שנהרו לאזור.
שני טנקי ‘מרכבה ברק’ סימן 4, המצויד בתותח 120 מ’מ, עלו לעמדות תקיפה בצד הישראלי של הגבול ואיתרו, בעזרת מערכת ניהול קרב (מענ’ק) הדיגיטלית, את ‘כוח אוח’ הנסוג. מפקדי הטנקים החלו לחפש בצגים שלהם מטרות העלולות לאיים על הכוח. הם ירו אבוקות של רימוני עשן ויצרו מסך עשן נוסף שחצץ בין עמדות תצפית של החיזבאללה על הגבול לבין הלוחמים הנסוגים.
לאחר מאמץ עילאי מצד הלוחמים וציפייה מורטת עצבים במטה העוצבה, הגיע ‘כוח אוח’ לצד הישראלי של הגבול. כל אותו הזמן ליוו אותם, כמלאכי שרת, שני מסוקי קרב שקיבלו הנחיות להתאפק, למרות שכוחות החיזבאללה פתחו בירי מנשק קל אל עבר המסוקים. לוחם חיזבאללה שהעז לרדת לעמדת ירי של רקטת RPG לכיוון מסוקי האפאצ’יAH-64 נענה במטח רקטות ‘הלפייר’, שאיידה אותו ואת חבריו בכדור אש. לאיש לא הייתה כוונה להדליק את כל הגזרה. בדרום לבנון היה החיזבאללה, ארגון הטרור השיעי, הריבון ולא ממשלת לבנון. מנהיג חיזבאללה איים תדיר, באמצעי התקשורת של לבנון, להשתמש בטילים בליסטיים שקיבל מאיראן, על-מנת לירות אל עבר ערי הצפון של מדינת ישראל.
כעבור שעה ממתן פקודת הצי’ח הדחופה באשר למקום הימצאו הנוכחי של קאסם סולימאני, החל אגף ‘צומת’ במוסד לקבל דיווחים מן המקורות בשטח. יונתן אריאלי, ראש ‘צומת’, עדכן את אריק, שחייך לעצמו במרירות. הוא היה מעדיף לטעות.
‘יונתן, תעבירו את החומרים למרכז ניתוב ומידע של אגף המודיעין’, הנחה את ראש האגף.
המידע והתמונות שהגיעו מסוכני המוסד באזור ריכוז הכוחות השיעים שהקים קאסם סולימאני כנגד ישראל באל בוכאמאל במזרח סוריה, אישרו מעל לכל ספק ש’השועל’ אכן נמצא כרגע בביקור אצל מיליציית שכירי החרב הפקיסטנים ‘אל זינביון’, שבראשה עמדו קצינים איראנים. חיילי חטיבה זו היו תלמידי מדרסות מוסלמיות קיצוניות שבאו מקרב לוחמי הטאליבן מאזור פונג’אב שנקראו ‘שקאר א ז’אנגאבי’.
המטרה הכי נכספת של המודיעין המערבי והישראלי, חמקה להם שוב מבין האצבעות. לאחר שב’בור’ של המצפ’ע ובפיקוד צפון כבר פתחו בקבוקי שמפנייה, הסתבר שהשמחה הייתה מוקדמת מדי וכי הזיהוי היה שגוי.
ההרוג היה גנרל חסן שאטרי, מפקד כוחות משמרות המהפכה בלבנון, אשר בין השאר פיקח על בניית המנהרות ההתקפיות מדרום לבנון לכיוון יישובי הצפון, בשיטות שלמד בצפון קוריאה. אמנם היה דמיון פיזי מסוים בין שאטרי לבין סולימאני, אך שאטרי היה נמוך מסולימאני בראש והרכיב משקפיים.
ברגע שהידיעה על החיסול הממוקד הגיעה לאוזניו של סולימאני, מפקד כוח ‘אל קודס’, הוא עזב בבהילות את בסיס שכירי החרב הפקיסטני באזור אל-בוכאמאל, וטס במסוק מיוחד לביקור אבלים אצל משפחתו של שאטרי. הגנרל ההרוג הוכרז שהיד ברשתות התקשורת הרשמיות של איראן. סולימאני מסר בטלוויזיה האיראנית כי טקס האשכבה יהיה בטהרן, והוא יקבר ביום שישי בעיר הולדתו, סמנן. סולימאני התחייב כי איראן תבוא חשבון עם האחראים לפעולה.
ואכן, כעבור שבוע, בוצעו כתגובה מספר ניסיונות חיסול של דיפלומטים ישראלים בכל רחבי אסיה. אשתו של דיפלומט ישראלי נפצעה באורח בינוני ממטען שהוצמד לתחתית מכוניתה בהודו.
פעילות מוגברת של לוחמי יחידת 840 של יחידת ‘אל קודס’ המפעילה טרור בין-לאומי נצפתה ליד אתרי תיירות שבהם שוהים ישראליים ובתי כנסת יהודיים באירופה. אך מערכת הביטחון הישראלית נדרכה והקדימה תרופה למכה ותגברה את השמירה עליהם באמצעות המשטרה המקומית.
אריק נזכר בדבריו של ווינסטון צ’רצ’יל עם סיומו של קרב אל עלמיין השני בתחילת נובמבר 1942, ‘זה אינו הסוף, אין זה אפילו תחילת הסוף, אולם זהו אולי סוף ההתחלה’.
דניז אבנצור ( אבנסור המקנסית) – :
קראתי את כל הספרים של נתן רונן. בעצמו סוג של לה קארה הישראלי. איש מערכת הצללים שיצא לאור והתחיל לכתוב רק בגיל שבעים.
כרגיל בספריו יש מיקס של האישי ( חייו של סוכן המוסד והגיבור אריק בר נתן , משפחתו, בריאותו) לביחן דרישות מערכת הביטחון בדגש על המוסד. הוא מכור לאדרנלים שבעבודתו ולעובדה שהוא יכול לעשות שם ככל העולה על דעתו כשזה בסמכות ובאישור מדינתי.
ומעל כל זה יש את התככים של קובעי המדיניות במיוחד ראש הממשלה, שהוא איש נכלולי המנצל תמיד את התוצרים של עולם השו שו לצורך השאו שאו שלו וקבלת ההנדסה תודעתית של מר ביטחון אצל מצביעיו.
מה שאני הכי אוהב , זה הקצב המהיר, הצבעוניות, מקומות שונים בעולם, החכמה שמאחורי הקלעים והיריעה הרחבה וההיכרות האינטימית עם כל מערכת הביון הישראלית על חולייה ויתרונותיה.