תופר הלבבות

לֵב

לֹא רָצִיתִי שֶׁתֵּלְכִי

בְּלִי שֶׁתַּקְשִׁיבִי לְלִבִּי

אֵין דָּבָר שֶׁרָצִיתִי יוֹתֵר

וְגַם לֹא יִהְיֶה

הָלַכְתְּ וְהִשְׁאַרְתְּ חָלָל רֵיק

בְּלִבִּי וְנִשְׁמָתִי

לֹא תּוּכְלִי לְשַׁעֵר

עַד כַּמָּה לִי קָשֶׁה

וְהַיָּמִים נִהְיוּ חֲשׁוּכִים

לֵילוֹתַי לֹא כְּשֶׁהָיוּ

מִי הֶחְלִיף אֶת מְקוֹמִי?

יֵשׁ לָנוּ עוֹד תִּקְוָה?

פְּעִימוֹת לִבִּי נֶחְלְשׁוּ

עֵינַי דּוֹמְעוֹת

מָה עוֹד עָלַי לַעֲשׂוֹת?

‘רַק אַהֲבָה תְּנַצֵּחַ אֶת כָּל הַדְּמָעוֹת’