משחק מחוץ לקופסה – היד הנעלמת

פרק 1
חבילה

המעטפה הכילה שני דפי נייר בכתב ידו המוכר של סבא.

*

‘אסף היקר,

‘אם אתה קורא את המכתב הזה, משמעות הדבר היא כי החבילה הגיעה בשלום, כמוני, שנח בשלום על משכבי. אנחנו לא נשארים כאן לנצח, נכד יקר שלי.

‘כולי תקווה שהשארתי אחריי משפחה מלוכדת ואוהבת.

‘לפני שתבין את השתלשלות האירועים, כמה מילים ממני אליך, ואני סומך עליך שתזכור ותשמור את הדברים הבאים שיש לי למסור לך.

‘להיות אבא היה דבר נפלא. להיות סבא הביא עימו אושר צרוף. להיות פרופסור למדעי המחשב היה חוויה ואתגר כאחד, להיות סבא שהנכד שלו מתעניין באותם תחומים היה חלום שהתגשם. כך הסתכלתי עליך מאז שהיית תינוק. פלא אמיתי, ילד סקרן וחכם. השאלות ששאלת אותי מגיל צעיר ועד לאחרונה, מילאו אותי בגאווה. בחלוף השנים השאלות הפכו קשות יותר. עם ההתעניינות הגוברת שלך בטכנולוגיה, יכולתי להיווכח שתגיע רחוק.

‘כששמעתי שהחברים שלך מכנים אותך קודי, התחזקה אמונתי שנועדת בדרך זו או אחרת להיות מחובר ליצירה ולפיתוח של תוכנות. דע לך שגם כשהיא נראית מדעית ומדויקת, תוכנה יכולה להיות כמו סיפור שאותו מספר כותב הקוד לעולם. ולך, יקירי, יש לא מעט סיפורים לספר. זכור שזהו עולם ללא גבולות, ואם יהיו כאלה, אתה בוודאי תדע למתוח אותם. דע שהדבר שיחסר לי שם למעלה הוא לראות אותך ממשיך בדרך שבה התחלת. בין אם תפתח יישום חדש, כפי ששאפת, תמציא פטנט או תלמד באוניברסיטה, אני יודע שתצליח. ובכל אשר תפנה תדע שסבא דואג ושומר עליך.’

*

אסף עצר את הקריאה. פניו של סבא עלו מולו. הוא חש שעיניו צורבות. כמה התגעגע אליו.

סבא היה החבר הטוב ביותר שלו. בכל עת אפשר היה לדבר איתו בכל נושא, ובעיקר בתחום האינטרנט והגאדג’טים החדשים. לכל שאלותיו סבא ידע לענות. טוב, הוא לא הכיר את המשחקים שהוא שיחק עם דין ומורן, אך הוא היה סקרן ולפעמים ביקש להתנסות בהם בעצמו. הוא ידע איך כותבים קוד ונהנה לצפות ביישומים חדשים שהכיר לו.

פעם אסף שאל אותו מה המשחק שאותו היה מפתח לו הייתה בידיו הבחירה, וסבא, שאהב אקשן, הושיב אותו לראות את הסרט ‘אינדיאנה ג’ונס’.

‘מדובר בסרט הפעולה הטוב ביותר, ואם היה לי זמן הייתי מתנסה בפעלולים שמופיעים בסרט ואחר־כך משכפל אותם לקוד מחשב.’ לסבא לא הפריע שאחרי ארבעים שנים ההגדרה של ‘אקשן’ השתנתה.

אסף הסיט את מבטו לעבר המחשבים.

אביו, שמיהר לצאת מהחדר, לא ביקש לבדוק איתו את תכולת החבילה. היא הייתה כבדה, ואביו שיער, כך אמר, שהקופסה הכילה ספרים שסבא העביר לו למשמרת. הוא הניח אותה על השולחן החצי מעגלי בין שני מסכי המחשב. לסבא הייתה ספרייה גדולה בבית, ונוסף על מחקרים ועל מאמרים שכתב הוא אהב לקרוא. הוא כתב שני ספרים עם פרופסור כץ בזמן שלימדו בטכניון. אולי סבא חשש שסבתא תעביר אותם לספרייה אקראית ולכן רצה לשמר כמה מהם בידי המשפחה, הוסיף אבא שלו.

*

‘כעת, לאחר הברכות, בוא ניגש לחלק המרתק. אתה מקבל למשמורת שני מחשבים – אחד ישן ואחד חדש. את הישן קיבלתי מבחור בשם ג’רמי לפני עשרים שנים. ג’רמי למד במסלול הדוקטורט של מכללת פרינסטון, ואני ליוויתי אותו במקצת משנות לימודיו. זה היה עוד לפני שנולדת, והאירועים שקרו אז ליוו אותי עד לימים אלה.

‘המחשב החדש יותר הוא שלי, והוא עוד ישמש אותך. אני סומך עליך שתבין בכוחות עצמך איך.

‘הבקשה האחרונה שלי אליך היא שתמצא את ג’רמי ותדאג שהמחשב יחזור לידיו. אני מצרף את המטען שלו, כי כאלה כבר לא מיוצרים ולא נמכרים בחנויות. בנקודה הזאת חשוב לציין שג’רמי ביקש ממני לא לחבר את המחשב שלו לרשת. אני מבקש שתקפיד גם אתה למלא אחר ההוראה.

‘בתחתית המכתב רשומות שתי סיסמאות. את הראשונה תצטרך להקיש כדי להיכנס למחשב של ג’רמי. הצורך בסיסמה השנייה יתבהר בקרוב.

‘אני אוהב אותך מאוד, ואני בטוח שהעתיד יאיר לך פנים. זכור להשתמש בכישורים שאותם רכשת בגיל צעיר, ואל תתייאש כשהדרך לא תהיה ברורה מתחילתה.

‘שלך,

סבא.’

*

אסף קיפל את הדפים ומיקם אותם במגרה הראשונה של המכתבייה שבחדרו. הגעגועים לסבא המשיכו ללפות את ליבו.

המשימה של החזרת המחשב לאותו ג’רמי נראתה לו תמוהה, אבל הוא חש בדגדוג מוכר בקצות אצבעותיו. יותר מכול הוא ביקש לבחון מה מסתתר בשני המחשבים, שאחד מהם היה במשמורת כה ארוכה אצל סבא, והאחר צופן את סודותיו.