סורגי התשוקה

"אני לא נשלט! אף אחת לא תוריד אותי על ארבע. אני שולט בכלכלה, באלפי אנשים ובעשרות חברות. אני אוכיח זאת לטיגריס. אני שולט. השולט!"
ג'ורג' קלייד הוא איש עסקים משפיע ביותר בכלכלת ארה"ב. אין תחום שאחת החברות שבבעלותו לא קשורה אליו וכל החלטה שלו משפיעה על עתידן של אלפי משפחות. הוא בשליטה מלאה בכל הקשור לעסקיו, למשפחתו, לעובדיו ולחייו.
כשחברת ההשקעות "מורדו" פשטה את הרגל, בטי בייקר איבדה את כל שהיה לה. את ביתה, את כספה ואת השארית האחרונה ממשפחתה.
חייה, שהיו מסודרים ברשימה ארוכה ומאורגנת, יצאו מכלל שליטה והיא נאלצה לשכור דירה בשכונת מצוקה.
לילה אחד, שמות בדויים ומסכות על הפנים, הפכו את חייהם על פיהם.
מה קרה לאיש העסקים המשפיע כשפגש את האישה שהורידה אותו על ברכיו?
מה קרה לאישה השבורה כשגילתה שמאחורי דלת ברזל אחת קיים עולם מקביל בו היא לא בטי השבורה, אלא טיגריס המלכה?
את הלילה הזה שניהם לא יכולים לשכוח. האם יצליחו למצוא האחד את השני ללא מסכות או שיישארו מאחורי סורגי התשוקה?
"סורגי התשוקה" הוא רומן מתח ארוטי ובו נגיעות מדודות של אופל.
זהו החלק הראשון בסדרת "בשליטה".
ב"סורגי התשוקה"  הקורא ילווה את התהליך הנפשי אותו עובר אדם מרגע גילוי הצורך ועד לרגע בו הוא מתמסר לחלוטין.
"סורגי התשוקה" הוא ספרה השישי של הסופרת יולנדה הירש סופר.
ספריה הקודמים: דואט חזקה מתמיד, דואט גן עדן בשערי הגיהינום והכוח לחזור, כיכבו ברשימות רבי המכר.

מקט: 001-2850-044

"אני לא נשלט! אף אחת לא תוריד אותי על ארבע. אני שולט בכלכלה, באלפי אנשים ובעשרות חברות. אני אוכיח זאת […]

---

פרק מס‘ 1

ג‘ורג‘

‘ג’ורג’ ברור לך, שאם לא תאשר את הרכישה, המנייה תרד, אם היא תרד, אלפים יפסידו את התחתונים שלהם.’ אומר אליוט, וג’ורג’ ממשיך לבהות בנתונים שעל מסך המחשב ואינו מניד עפעף.

‘אני לא אפסיד’ הוא פוסק.

אליוט בוחן את פניו הקשוחות. עיניו השחורות מכווצות, אטומות.

‘איך אתה יכול להיות כל כך אטום?’ שואל אליוט בכעס.

‘אתה שוכח את המקום שלך, אליוט, וכיוון שאני אדם מאוד נחמד, אני מוכן לשכוח לך את ההתנהגות הבלתי הולמת הזו.’ הוא מרים את עיניו והן מתמקדות בעיניו הכחולות של אליוט.

‘איני יכול יותר. אני יודע, שאתה שולט בעליות והירידות של המדדים, ואני יודע, שהשנה בלבד מעל לחמש מאות משפחות איבדו את הבתים שלהן בגללך. בגלל ההחלטות שלך איני יכול יותר לשאת את נקיפות המצפון הללו שלא לדבר על כך שאני בטוח שיש לא מעט דם על ידינו’ הוא מרים את הטון….

‘אני מבין שאתה מתפטר’ אומר ג’ורג’, וממשיך להתעסק בנתונים הקופצים למול עיניו.

‘אני מבין שלא אכפת לך’ משיב אליוט בכעס.

‘ההחלטה היא שלך. רק תדע, ברגע שאתה עוזב את הבניין, כל ההטבות עוזבות איתך. ‘ ג’ורג’ אומד את תגובתו של אליוט פעור הפה.

‘אני אח שלך’ הוא נעמד, בעוד ידיו אוחזות בדופן שולחן העץ השחור.

‘אליוט, אתה אח שלי מחוץ ל’קלייד אינטרנשיונל” אני אומר ופותח את תיבת המייל.

‘אני מרחם עליך. איך אתה מסוגל לישון בכל לילה, ולקום בכל בוקר בידיעה שאתה הורס חיים של אחרים.’ הוא אומר בזלזול.

‘אליוט, אתה סופר את חמש מאות אלה שאיבדו בתים, אני סופר את עשרות האלפים שמפרנסים משפחות שלמות, בתים, השכלה. כל כך הרבה חיים ומשפחות תלויים בי ובהחלטות שאתה מדבר עליהן. אתה כל כך חי בתוך עצמך ובכאב שלך, שאלת את עצמך פעם ‘מה היה קורה אם ההחלטות שלי היו שונות? מה היה קורה בכלכלת ארה’ב’?’ עיניו יורות גיצים.

אליוט מרכין את ראשו. הוא יודע שג’ורג’ צודק. במהלך השנים האחרונות השליטה של ג’ורג’ בכלכלת ארה’ב הלכה וגדלה. החברות אותן הוא מנהל ביד רמה הפכו את פני הכלכלה. השקעותיו תמיד נשאו פרי, וכל מי שהשקיע נגדו נפל. על כתפיו של ג’ורג’ אחריות רבה, וזה גורם לו להיות נשוי לעבודתו.

הוא חי ונושם את החברות שבבעלותו, כמעט ואין תחום, שבו אחת מחברותיו של ג’ורג’ לא נוגעת. הוא עצמו מעורה בכל דולר, שיוצא או נכנס, מכיר כל עובד מבכיר המנהלים ועד לאחרון פועלי היצור, אין דבר שנעלם מעניו.

אליוט מתרומם מכיסאו, וצועד על רצפת הקרמיקה הלבנה בעוד ג’ורג’ קורא אחריו.

‘אליוט, מה החלטת?’

‘אם היית מסתכל על השולחן, ולא על המחשב המזוין, היית רואה את מכתב ההתפטרות שלי’ הוא מניף את ידו ויוצא ממשרדו של ג’ורג’.

ג’ורג’ סורק את שולחנו, מוצא את המעטפה הממוענת אליו, הוא פותח את המכתב ועוצם את עיניו בחוזקה. כאב חד מפלח את חזהו, אבל ‘עסקים הם עסקים.’

הוא מרים מייד את השפופרת, ולוחץ על לחצן האינטרקום.

‘כן, מר קלייד’ קולה של דורותי מזכירתו בוקע מהרמקול.

‘אליוט כבר לא שייך לחברה. תדאגי בבקשה לכל הסידורים לניתוק מוחלט’ מסנן בקרירות.

‘אדוני, הכול?’ היא לא מצליחה להסתיר את תדהמתה.

‘דורותי’ שמה נשמע מפיו כמו קללה.

‘סליחה, אדוני. אני מייד דואגת להביא לך את המסמכים לחתימה’ אומרת ושואפת נשימה עמוקה.

דורותי נוטשת את משרדה וצועדת בצעדים גדולים לקראת משרדו של אליוט. היא רואה את אליוט אורז את חפציו בארגזים חומים.

‘אליוט’ היא חסרת נשימה.

‘אני לא יכול להיות כאן יותר’ הוא משיב לשאלה שלא נשאלה. היא עוטפת אותו בזרועותיה, מניחה את ראשה בשקע צווארו.

‘הי, נסיכה, הקשר עם החברה נגמר, לא איתך’ הוא, נושק קלות על שפתיה, וממשיך להכניס את חפציו לארגז.

‘הוא ביקש ממני לנתק אותך מהחברה’ היא מעדכנת אותו, והוא מפסיק לרגע, מסתכל עליה, אומד את רצינותה.

‘אני מבין’ כאב משתקף מעיניו, אך הוא ממשיך לאסוף את החפצים.

‘איך אתה יכול להבין? אתה אחיו הגדול איך הוא יכול לנהוג בך כזר?’ היא מכווצת את גבותיה, ידיה מאוגרפות, הוא מסתובב אליה ואוחז בזרועותיה.

‘אל תשנאי אותו מפני שהוא עושה את ההפרדה. אחי הוא, בסופו של דבר, הבוס שלי.

הדירה, הרכב, הנהג, כרטיס האשראי, הכול של החברה’ הוא אומר, ודמעות ניגרות מעיניה של דורותי.

‘אני שונאת אותו. תעבור לגור איתי’ היא שולפת.

‘דורותי, את יודעת שיש לי בית משלי, שאם אחשוב על זה שוב, באמת לא שהיתי בו כבר זמן רב. וכדי לחשב מסלול מחדש אני צריך את השקט הזה.’ הוא מסביר בנחת, נושק למצחה, פותח את דלת הארון העשויה זכוכית, ומתחיל להוציא מתוכו תעודות שאגר בשנות עבודתו.

‘אולי בכל זאת תדבר איתו’ היא מציעה, אך הוא שותק. השיחה הזו לא מובילה אותו לשום מקום, רק גורמת לו לכעוס וזה הדבר האחרון שהוא רוצה.

דורותי מבינה את הרמז ויוצאת ממשרדו בחזרה למקומה. בקושי רב, היא מתחילה לארגן את המסמכים לסיום עבודתו של אליוט.