תולדות המחשבה אנושית

תחילתו של הסיפור שלנו, כאמור, היא בבני האדם הראשונים. נניח בצד תיאור של תהליך אבולוציוני או סיפור בריאה כזה או אחר, כי מה שמעניין אותנו כאן הם רק התהליכים והמאפיינים הביולוגיים הנוגעים בלב היות האדם — אדם.

אותם מאפיינים ביולוגיים הם אלו שנשארו טבועים בנו עד עצם היום הזה, ובהם כנראה נהיה תלויים גם בעתיד הנראה לעין, גם אם אנחנו אוהבים לחשוב שאנחנו יצור טכנולוגי ומתקדם.

למעשה, כל הקפיצות ההיסטוריות וכל המחשבות החדשות והמהפכניות מגיעות כולן מנקודת ההתחלה הייחודית של הביולוגיה ושל הפסיכולוגיה האנושיות. אין כל דרך לצאת מהסובייקטיביות הזאת. במובן הזה — העבר הביולוגי של המין שלנו טבוע בשכלנו, בגופנו, ובכל מה שסובב אותנו.

החושים שלנו

החושים, למשל, הם אותם חושים שיש כמעט לכולנו — בני האדם הם יצורים שמקבלים מידע מהעולם החיצוני דרך חושים מסוימים. הם רואים דרך זוג עיניים הנמצא בקדמת ראשם, שומעים באמצעות שני חורים הנמצאים בצידו ומריחים דרך שני חורים הנמצאים באפם. החוש המשמעותי ביותר אצל רובם המוחלט של בני האדם הוא חוש הראייה. הוא גם החוש שיקבע את חשיבותן הרבה של חלק מהקפיצות העתידיות — לא סתם כְּתב הוא דבר שצופים בו, לא סתם לידת הרנסנס תתבצע תוך כדי צפייה בכוכבים ולא סתם אחד החלקים הראשונים והמהותיים מסיפור בריאת העולם הוא, ‘ויהי אור’. אנחנו סומכים על חוש זה יותר מעל כל שאר החושים האחרים, ואותו דבר היה ודאי נכון גם לאדם הראשוני.

יחידת ניהול האדם הבסיסית ביותר היא יחידת היום, אשר גם את המעקב אחריה מנהל בעיקר חוש הראייה, בעיקר בהיעדר של טכנולוגיה שיכולה לספק לנו תאורה. בני אדם בנויים לנהל את מצב הערנות או השינה שלהם ביחס למיקום השמש בשמיים או במילים אחרות — ביחס לכמות ולצורת חשיפתם לאור, דרך ראייתם.

האדם הראשוני, נטול הטכנולוגיה לחלוטין, היה יצור כמעט חסר אונים לחלוטין בשעות הלילה החשוכות, בשל התלות הגדולה שלנו בחושים, ובעיקר בחוש הראייה.

חישה חשובה נוספת אשר מנהלת את חיי האדם הראשוני וגם את חיי האדם המודרני, היא חישה של גירויים, כמו מגע, כאב ונוחות. אפשר כאן גם, לפחות באופן עקרוני, להכליל את חישת הטמפרטורה: בני האדם הראשוניים לא היו פעילים רק בזמנים שבהם היה אור, אלא גם בזמנים שבהם הטמפרטורה הייתה נוחה לפעילות. בכך נשארנו גם אנחנו דומים לאבותינו, בעיקר במצבים שבהם מיזוג האוויר אינו זמין לנו.

גם בנושא של חישת הכאב נותרנו ללא שינוי רב — ככלל, אנחנו מנסים להימנע מכאב ולרדוף עונג. זה נכון שלא עבור כולנו אלו הם הערכים העליונים של החיים האנושיים, אבל בכל זאת כמעט אף אדם לא חושף עצמו לכאב ולסבל באופן מכוון. גם במובן הזה, נותרנו אותו יצור ביולוגי, רק עם צעצועים חדשים יותר. המחשבות שלנו, האמונות שלנו והטכנולוגיה שלנו נועדו, במקרים רבים, לצמצם את מידת הכאב ואי הנוחות שלנו. חומרי הרדמה לזמן ניתוח, כתיבת שירי ערש, תאורת רחוב, תרופות, לוויינים וסרטונים מבדרים באינטרנט — אינם המצאות מהפכניות עבור יצור שאינו מסוגל להרגיש עונג, פחד או כאב.

אותו כאב כנראה עוזר לנו בעוד אחת מהמחויבויות הביולוגיות שלנו: תחזוקת הגוף. בני אדם צריכים לצרוך אנרגיה כדי לאפשר לעצמם קיום בסיסי. הם אינם מסוגלים לשרוד בלי צריכה של אוכל ושל מים, למשל. בעוד האדם התחיל, ככל הנראה, כיצור המלקט וצד את ארוחותיו, נראה בהמשך איך במהלך סיפורה של האנושות הדרך שבה מיוצר אוכל הלכה והשתנתה, ואיתה גם כל החברה. ברור לכול ששינויים בדרך ייצור האוכל שלנו הם שינויים אשר נמצאים בבסיס של כמעט כל מהפך רחב היקף שהיה במהלך ההיסטוריה שלנו — מהסיבה הפשוטה שנותרנו אותו יצור ביולוגי שהיינו גם בתקופת האדם הראשוני. בלי אוכל — אין חיים ואין סדר חברתי, וזה לא משנה איזו גרסת טכנולוגיה חדישה, מלהיבה ומגניבה זמינה לנו. אם מחר בבוקר ייעלם כל האוכל בעולם — כל מה שהופך את החיים שלנו טובים, או לכל הפחות נסבלים, במהרה יתמוטט גם הוא.

עוד מאפיין אנושי שסביבו תתקיים כל התקדמות עתידית הוא מערכת הרבייה שלנו. בני אדם (ואני מניח שזה לא יהיה מבזק חדשות לאף קורא) מתרבים דרך אינטראקציה מיוחדת בין זכר לנקבה. הלידה האנושית קשה במיוחד והיילוד החדש נשאר פגיע ותלוי בבוגרים שנים רבות. די רק בתיאור של מאפיינים אלו (אף על פי שיש עוד רבים) כדי להסביר את הסדר החברתי שנשאר קבוע אלפי שנים.

אם המצב הביולוגי שלנו היה אחר — לא בטוח שהיה צורך או תועלת בפיתוח מערכות חברתיות מורכבות, או בכלל בכך שנראה בעצמנו יצורים חברתיים אשר תלויים אלו באלו. רק במאות השנים האחרונות שינויים טכנולוגיים ותפיסתיים מתחילים לערער את היציבות, את הצורה הכללית או את ההכרחיות של סדר שכזה, אבל מה שחשוב כרגע הוא להבין שכל החברה שלנו בנויה בדרכה הייחודית כדי לתת מענה מתאים למאפיינים האנושיים האלה: מאפיין ההתרבות האנושית והמין הביולוגי.

מכאן, אנחנו בהחלט מבינים שסיפור האנושות לא נכתב על דף ריק אלא על דפים מוכנים מראש, שהם למעשה הטבע האנושי. סדר האנושות הטבעי אינו נפרד מהסדר העולמי של היום. כל הקפיצות וכל המחשבות ששינו את עולמנו מן הקצה אל הקצה, לא היו מתרחשות אם היו ‘מדברות’ במונחים שבני אדם לא מסוגלים להבין או ‘מפתחות’ כלים שבהם בני אדם לא מסוגלים להשתמש.

היו, כמובן, עוד כמה קפיצות ביולוגיות (פיתוח היכולת לעמוד על שתי רגליים, פיתוח המיטוכונדריה, פיתוח ההתרבות המינית, תחרות עתיקה בין מיני אדם שונים ועוד), אך כאן אנחנו מתעניינים בקפיצות גדולות בחברה ובמחשבה ולא בביולוגיה, כלומר — אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהאדם הראשוני היה בנוי כמונו מבחינה גופנית.

מאחר שגם אנחנו וגם אבותינו הקדמונים נחשבים אנושיים — למעשה כמעט שאין הבדל בינינו לבין האדם הראשוני, כך שאם היינו חיים בתקופתו היינו חיים כמוהו, עם כל הכלול בכך, כלומר — היינו מאמינים באמונות דומות לשלו, היינו מתים ממחלות דומות, היינו שואפים לדברים דומים, המוסר שלנו היה דומה, וכך גם תפיסתנו בנוגע למקומנו בחברה.

מה שמבדיל בינינו לבינו הוא סדרה של קפיצות חשובות. לכן, אין מקום ראוי יותר להתחיל בו את הסיפור על התפתחות המחשבה האנושית מאשר הרגע שבו בני האדם הפכו מסוגלים לחשוב ולתקשר את המחשבות שלהם כלפי חוץ.