"מזג האוויר היה צונן, אך השמש זרחה. תושבי גמורטו היו עסוקים בענייני היום־יום. ילדים שיחקו ברחובות והייתה הרגשה נעימה באוויר. […]
פרק א’
למרגלות ההרים הגבוהים, בינות ליערות העבותים והעצים הנישאים השוכנים בין ההר לים, ניצב הכפר גָּמוֹרְטוֹ. בגמורטו חיו יצורים רבים בשלום ובשלווה. חיו בו אלפים, גמדים, בני אדם, ענקים טובים (הם היו ממש מעטים) משבט גּוֹנְדוֹ, פיות, פיקסיות ואפילו הוביטים. בעצם, כל יצור התקבל בכפר בברכה.
גמורטו שקק חיים. כולם עבדו והתפרנסו מחקלאות, ממסחר ומדיג. בשעות הערב היו מתכנסים כל תושבי הכפר לארוחה משותפת ולאחריה בילו בשירה ובריקודים.
בין תושבי הכפר חי ילד קטן, חצי אדם־חצי גמד, בשם טָמְבוֹ. לטמבו היו חברים רבים, ואבא שלו, טְרֵיוֹ, היה ראש הכפר.
טריו נהג לבקר לעיתים קרובות בעיר השכנה תּ’וֹסָה בגלל שלגמורטו היו קשרי מסחר אמיצים עם בני ת’וסה. בני גמורטו אף פעם לא פספסו ביקור בארמון של המלכה ג’ני. טמבו התלווה לאביו לת’וסה. הוא בעיקר אהב לרכוב לשם על סוסתו הנאמנה יולנדה, אך לרוב נסע עם אביו בכרכרה צנועה, סגורה ולבנה. טמבו אהב לנסוע על דרך העפר החומה שלצידיה היו פרחים צבעוניים ופטריות, היער ליווה את הדרך כמו חומה קסומה. הוא אהב להגיע לת’וסה כי שם פגש בני אדם שלהם מבנה גוף גדול, והם לימדו אותו להילחם. בני ת’וסה אהבו תחרויות קרב מגע ושאר אומנויות לחימה, וגם אהבו שבני גמורטו באו לבקרם כי הם הראו לבני ת’וסה שיטות אחרות להילחם בגלל שהמבנה הפיזי שלהם היה קטן יותר והם היו זריזים יותר. נוסף על כך, בני גמורטו היו יצורים קסומים ובעלי כוחות מיוחדים. גם בני ת’וסה נהגו להגיע לכפר גמורטו כדי לסחור עם המקומיים ולבלות בפונדקים בכפר. בני גמורטו אף לימדו אותם לדוג.
לת’וסה הייתה מלכה אהובה בשם ג’ני. היא דאגה לשמור על הסדר בעיר ושלטה בחן ובאהבה. העיר ממש שגשגה תחת שלטונה.
יום אחד הופיע בשער הארמון בת’וסה אדם פצוע שנראה חסר אונים. הוא הובא בפני ג’ני והציג את עצמו כמלך עשיר שהובס במלחמה. המלכה ריחמה עליו וטיפלה בו במסירות רבה. הוא ביקש לשהות עוד זמן קצר בארמון כדי להחלים, ובינתיים סיפר לג’ני סיפורים קורעי לב על עברו, ובכך עורר את חמלתה, והיא החליטה לקחת אותו תחת חסותה. לאיש קראו ג’ון. ג’ון עשה הכול כדי לגרום לג’ני להתאהב בו. הוא הלך לצורף כדי שיעצב במיוחד עבורה תכשיטים מיוחדים, לקח אותה לטיולים רומנטיים מסביב לעיר והיה ממש נחמד ונדיב. לאט־לאט רכש ג’ון את אמונה של המלכה והיה נראה שהם יחיו באושר ובעושר ימים רבים יחד.
ג’ון וג’ני בילו יחד כמעט כל היום. ג’ני אפשרה לג’ון לנוע באופן חופשי בארמון. מדי פעם הוא גם יצא מהארמון לענייניו, מבלי לעדכן את ג’ני. בדרך כלל היה הולך לפונדק הקרוב ושותה עם פשוטי העם, עוסק בהימורים וצוחק עם כולם. לא כל תושבי ת’וסה אהבו את ג’ון כי הוא היה מתנשא, ולפעמים אף נהג בבריונות כלפי תושבי העיר.
באחד הימים נעלם ג’ון לכמה שעות מבלי שאיש ידע היכן הוא. למעשה, ג’ון הלך לקוסם המקומי שייצר עבורו שיקוי שגורם למי ששותה אותו לעשות את כל מה שאומרים לו. כך, בעקביות, נתן ג’ון לג’ני לשתות מהשיקוי מדי יום בארוחת הבוקר שנהג להכין לה במיוחד. תוכניתו הערמומית הייתה שהוא יוכתר לשליט הבלעדי של ת’וסה.
לאחר כמה חודשים המלכה כבר הייתה לגמרי תחת שליטתו של ג’ון, והוא “שיחק” בה כאילו הייתה בובה על חוט. עד מהרה גם אילץ אותה להעביר את השלטון לידיו, ולה כבר לא היו הכוחות להתנגד. עם זאת, הוא נאלץ לשמור על המלכה בארמון כדי שתושבי ת’וסה לא יחשדו במעשיו, ושהכול ייראה להם כהתנהלות טבעית. נוסף על כך, ביקש ג’ון מהקוסם לעשות קסם שמאריך את חייהם של המלכים, והם לא יוכלו למות מזקנה או מפציעות, אלא אם הורגים אותם בקרב או בכריתת ראש. הקסם הזה היה טמון בתוך טבעת המלכים. אם מישהו יצליח להוריד את הטבעת, יחזור עונד הטבעת לגיל הביולוגי שבו הוא אמור להיות. ברגע שעונדים את הטבעת – לא ניתן להסירה.
ג’ון הקים צבא של ענקים רעים משבט אוֹרְקוֹ, שאותם גייס בהבטחות שקריות שעיקרן מתן שוויון זכויות, ונוסף על כך הבטיח לתת להם שטחי אדמה שעליהם יוכלו לבנות את בתיהם, הבטחה שלא התכוון לקיים.
הוא גם גייס לצבאו אורקים מההרים על ידי כך שהפחיד אותם בכוחות קסם מזויפים. האורקים היו בטוחים שג’ון הוא מג רב־עוצמה, ושהוא יכול להרוג אותם בהינף יד, אפילו מבלי לזוז ממקומו.
מייד לאחר שעבר השלטון לידיו של ג’ון, הוא החל לגבות מדי חודש מיסים כבדים מאוד מהתושבים, ובשל עול המיסים, תושבים לא מעטים שלא היה ביכולתם לשלם, נאלצו לעזוב את העיר לטובת הכפר. תושבי ת’וסה שנשארו בעיר החלו לרדת מנכסיהם, ובכל פעם שרצו לפגוש את המלכה כדי לדון איתה בעניין, לא נתנו להם לגשת אליה. הרבה מהם נהיו עניים כל כך עד שנאלצו לגנוב אוכל כדי לחיות. העיר כולה הזדהמה ונעשתה אפלה ועצובה.
תושבי גמורטו עקבו בחשש אחרי מה שקורה בת’וסה. הם לא הבינו לאן נעלמה המלכה המתוקה של העיר. טריו ניסה לקבוע פגישה עם המלכה, אך נתקל בשומרים אורקים אכזריים. אף אחד לא היה יכול לפגוש את המלכה ללא אישור המלך!
טריו ניסה לקבוע כמה פעמים פגישות איתו, אך ג’ון היה עסוק לרוב בספירת הכסף שלו, ולא הסכים להיפגש עימו. טריו החל להבין שמשהו לא טוב מתרחש בת’וסה.
ג’ון רצה לשים סוף לנדידת אנשים מן העיר אל הכפר בשל עול המיסים ולכן חסם את הדרך לגמורטו, ואסר על תושבי ת’וסה להגיע לכפר בטענה שהדרך משובשת ומסוכנת והכפר גמורטו הפך לעוין. הוא הפיץ שמועות שתושבי גמורטו יצורים מסוכנים ורעים, שבגמורטו עול המיסים כבד יותר ולכן לא כדאי להגיע לשם. ג’ון אפשר לאורקים להסתובב בדרכים וביערות, כדי שיקשו את המעבר בין ת’וסה וגמורטו.
טריו שמע על ההתרחשויות האחרונות בת’וסה ולכן הקים צבא שחייליו היו מתושבי הכפר, כדי להגן על גמורטו. חששו גבר מכך שת’וסה נערכת למלחמה ועומדת לתקוף.
תושבי גמורטו בנו מסתור ליד הכפר וקראו לו “מסתור גמורטו”. רק התושבים המגויסים לצבא ידעו היכן נמצא המסתור, זאת כדי להגן על אלה שאינם חלק מהצבא, וגם כדי להגן על המסתור מפני מרגלים.
המסתור היה מערה שהפתח שלה היה מוסתר מאחורי תמונה בבית חווה ישן שהיה ממוקם על צלע ההר, בין העצים של היער העבות. מי שלא הכיר את המקום היה יכול בקלות לפספס את מיקומה של החווה. כאשר נכנסים לבית החווה, היה צורך להסיט תמונה בגודל של גמד, להשתמש במפתחות שהיו מוסתרים מאחורי קורת עץ שנראתה חלק מהקיר, ולאחר מכן היה צריך לפתוח שלוש דלתות בזו אחר זו, כל דלת גדולה יותר מזו שלפניה, עד שמגיעים לחלל ענק של מערה שהוארה בתאורה טבעית, אור שבקע מסדקים בתקרת המערה.
כדי לראות את התמונה שממנה נכנסים היה צריך כוח קסם. יצור לא קסום לא יכול היה לראות את התמונה, וגם אם הצליח בדרך כלשהי לעבור בשלוש הדלתות, לא היה יכול להיכנס למערה. היא עצמה הייתה מוגנת בקסם חזק של הסוואה.
קירות בית החווה היו עמוסים בשלל תמונות, ורק יצור קסום ידע בכלל לאיזו תמונה עליו לגשת. בתוך המסתור הייתה אספקה גדולה של אוכל, מים, תרופות ונשק. היה גם הרבה מקום להתאמן לקרב – גם אימוני קרב מגע וגם אימונים בכוחות הקסם המיוחדים של תושבי גמורטו.
*
באחד הימים מזג האוויר היה צונן, אך השמש זרחה. תושבי גמורטו היו עסוקים בענייני היום־יום. ילדים שיחקו ברחובות והייתה הרגשה נעימה באוויר. לפתע נשמעה צעקה חזקה. אנשי גמורטו ראו צבא גדול של אורקים וענקים רעים משבט אורקו.
טמבו רץ מייד והסתתר.
הענקים והאורקים נכנסו לכפר, ומפקד האורקים הכריז, “מי שיתנגד, ייהרג!”
האורקים והענקים החלו לבזוז סחורה מהסוחרים בשוק, החרימו סירות דיג ומי שניסה להתנגד, הרגו אותו בו במקום ושרפו את הדוכן שלו או את בית המשפחה.
ממקום מחבואו, כשהיה נראה שעומדת בפניו שעת כושר, רץ טמבו למקום המסתור כדי להזעיק עזרה. החיילים שהתאמנו שם תחת פיקודו של טריו שמעו את שסיפר להם ונשלחו מייד מרגלים כדי שידווחו מה המצב בכפר.
המרגלים כמעט נתפסו פעמיים לפני שהצליחו לחזור ולספר מה ראו. מזל שהם היו אלפים וניחנו בכוח ההסוואה וההיעלמות. הם סיפרו ששני ענקים משבט אורקו שומרים בכניסה לכפר, ושהאורקים מתאספים עכשיו בפונדק המקומי למסיבה המונית. טריו החליט שנכון יהיה לתקוף את האורקים השתויים במסיבה, וכך היה.
צבא גמורטו נכנס לפונדק והִכה באורקים שרובם היו שתויים. הם ברחו עד לכניסה של הכפר והסתתרו מתחת לענקים. הענקים התכוננו לתקוף, אך פיות ופיקסיות כרכו סביב ידיהם ורגליהם חבל קסום שהפיל אותם ארצה.
בזמן הזה הגיע המלך ג’ון בראש תגבורת של אורקים נוספים. לעומתם, צבא גמורטו עמד מאחורי טריו, מוכן לפעולה.
ג’ון, שראה את נחישותם של תושבי גמורטו להגן על הכפר, הציע לעזוב את המקום בתנאי שמעתה והלאה גם תושבי גמורטו ישלמו לו מיסים מדי חודש, כדי שלא ישוב עוד עם הצבא שלו.
טריו צעד קדימה ואמר, “אנחנו מוכנים להסכם בתנאי שגובה המיסים יאפשר לנו חיים טובים ושקטים בכפר שלנו.”
ג’ון הסכים וההסכם שרד שנים רבות. טריו עדיין אימן את התושבים המגויסים בסתר. החיים בגמורטו היו בגדר הסביר, לא טובים מאוד כמו בעבר. הביקורים בת’וסה פסקו כי הדרך הייתה מסוכנת, אורקים שרצו בכל מקום.
ועוד שנים עברו. טריו הזדקן מאוד וכבר לא נותרו בו כוחות לאמן את הצעירים. הוא העביר לטמבו את תפקיד מלאכת אימון הצבא.
יום אחד, כשכבר היה על ערש דווי, קרא לטמבו ואמר לו, “בני, אני כבר איש זקן, שעותיי ספורות…”
“לא!” זעק טמבו.
“בני, עליי לומר לך כמה דברים חשובים, עליך להקשיב היטב ולהפנים את דבריי. הכוח המיוחד שלך הוא חיים ארוכים יותר מכל יצור פה בכפר, לכן אני מטיל עליך את האחריות העצומה לשמירתם של תושבי גמורטו בכושר קרבי. נוסף על כך, עליך להיות ערמומי ולהביס בתחבולות את המלך ג’ון כי הוא כוח הרסני באזור, וככל שחולפות השנים אנחנו רק הולכים וחוזרים לימים אפלים יותר. אני סומך עליך שתעשה עבודה טובה יותר ממה שאני הצלחתי לעשות בימי חיי.”
כך אמר ולא יסף, נשכב על מיטתו ומת.
הלוויה מפוארת נערכה לטריו, כזו שתיזכר עוד שנים רבות.
אין עדיין תגובות