כשהתחלתי לחזר אחרי אשתי, שאלתי את אימי, "כיצד אדע שחברתי זאת, שאני מחזר אחריה, באמת אוהבת אותי?" "תן לה תמרים," […]
9
גן דיצה
כמו זוגות רבים הם הכירו, התאהבו והתחתנו, גידלו שתי בנות ובן, ואף הם הביאו ילדים לעולם. הכול כמנהגו של עולם. רפי עוסק במלט ובלבנים ודיצה במשפטים. ומה עושים לנפש? רפי מגדל פרחים בגינתם הנאה ודיצה אוהבת את הטבע. היא אוהבת את פסגות ההרים, את המדרונות ואת העמקים, את תחושת האין סוף בהתבוננות ביפי הטבע, ובעיקר אוהבת את הים. תמיד אהבה לצעוד על החול הרך, להשקיע עקבותיה בחול, להתבונן בצדפים ובאצות הנגרפות אל החוף. אהבה לחוש את הגלים ואת המים הקרים מלחכים את רגליה, ובעיקר אהבה לשחות. עונת הרחצה הייתה מתחילה אצלה מיד עם סופה של העונה הקרה. לאט הייתה חושפת את גופה למים בכל פעם מעט יותר, הכול בהתאם לעונה, עד שהגיע חום הקיץ הכבד, אז כבר הייתה נכנסת כולה למים, צוללת ושוחה לעומק או עד כמה שמתיר המציל ואינו שורק ומתרה. עונות השנה היו מחושבות אצלה לפי הרחצה במים.
ורפי? הוא מחשב את העונות לפי הצמחים. כשהיא הולכת לים הוא מטפל בגינתו, לפי עונות השנה, ודואג שפריחתם של הצמחים תקשט את גינתו לאורך כל השנה. היא שוחה בים והוא עומד בגינתו, כפוף מלוא קומתו הגבוהה ועודר ומלטף ומשקה את הצמחים ואף מדבר אליהם באהבה רבה, כדי שיזקפו קומתם ויאירו בצבעיהם ויקדמו את פניה של דיצה, כשתחזור מן הים. לאחר החגים, לקראת סוף עונת הרחצה, היה פורח בגינתו עץ פרי ערמוני. פרחיו הצהובים היו מקשטים את גינתו והיו מתחרים בפרחים האדומים-לבנים של הרדוף הנחלים. וכדי לקדם את האביב שיבוא היה רפי שותל לקראת ט"ו בשבט תורמוסים בצבע סגול ונץ החלב שפרחיו לבנים, כדי שיפרחו לדיצה בסמוך לחג הפסח, ואף פקעות של רקפות בצבעים שונים בסגול, לבן ואדום היה טומן באדמה כשהן מפוזרות בכל מקום, והיה מצפה בכיליון עיניים לפריחתם. כשהייתה חוזרת מן הים בתחילת העונה ועיני הרקפות היו מאירות בצבעיהן העזים, חיוך של נחת היה עולה בפניה. רפי היה מביט בה באהבה, ונהרה של חסד הייתה עולה על פניו.
כך עברו להם השנים. הילדים גדלו, הביאו נכדים ועזבו את ביתם, ודיצה המשיכה ללכת לים, עד שהפסיקה. מחלה ארורה וסופנית, ניתקה בטרם עת, בטרם מלאו ימיה של דיצה, את הדיאלוג ביניהם, את הקשר הסימביוטי בין דיצה ורפי, בין הים והגינה. רפי המשיך בשלו. במורד הרחוב שבו נמצא ביתם, ברחוב האצ"ל בהרצליה, יש חורש קטן ובו עומדים עצים ותיקים ועקשנים שהשכילו לשרוד את האוויר המלוח של הים. שם, בקצה החורשה, במקום שבו אפשר לראות את הים, הציב רפי ספסל ולידו שולחן קטן. הספסל מוכן לקבל אוהבים לעת ערב ואוהבי שקיעות לפניו. הוא עדר והשקה את האדמה סביב הספסל ושתל עצים ופרחים שהיא אהבה לראות בגינתו. בעיקר ממבחר הצמחים שפרחו בגינתו, הוא שתל שם את הרדוף הנחלים, רקפות ואת כובע הנזיר, ואף הוסיף ושתל עץ זית ננסי שעמידותו רבה והוא יודע להיאחז בחיים בשורשיו אף בעונה שאין משקים אותו; ואפילו אם הגשמים מועטים הוא נאחז באדמה, מקווה לגשמי ברכה בשנה שתבוא. במרכז הגינה נטע את עץ האהבה שאומנם אין לו פרחים, אבל הוא ירוק עד וחי כל השנה, וכשיעלו ענפיו הם יצֵלו על היושבים בספסל. גם עץ תאנים שתל ליד הספסל שפירותיו מהפירות שהשתבחה בהם ארץ ישראל, וכשיעלה ויצמח וייתן פירותיו יוכלו היושבים בספסל לטעום מהן וליהנות מצוף התאנים ומן החיים והזיכרון.
מעת לעת עובר רפי בתום יום העבודה, ובודק את הצמחים, האם גדלו, האם זקוקים הם למים. ביד אוהבת הוא מלטף את העלים ומדבר אליהם, שיגדלו ויפרחו וינצו פרחים ממש כפי היה עושה עם ילדיו לקראת השינה. אחר כך הוא יושב בספסל, נח מעמל היום וחושב על דיצה אהובתו, שעלתה למרומים.
ואתה, הקורא, שמע עצה טובה ממני. קצת לפני השקיעה, לך לגן דיצה. אם לא תמצא אותו, תקיש בגוגל "גן דיצה", ותמצא את המקום. היכנס לשם, לקצה הגן, שב בספסל, התרווח. הבט בים ובשקיעה. תחשוב על החיים על המשפחה, על מה השגת ומה שעוד תשיג, על מה ויתרת ועל מה תוותר; ובעיקר תרגיע. תרגיע ותיהנה. ואולי תחשוב על דיצה, שגם היא הייתה יכולה להיות איתנו פה וליהנות ממה שהחיים מזמנים לנו, אלמלא לקחה אותה המחלה הארורה. אז אולי תבין מה באמת חשוב, וכמה הכול שביר וזמני, ותנהג בהתאם.
אין עדיין תגובות