הפסיכולוגיה החיובית, המכונה גם "מדע האושר", היא תחום מדעי שמתמקד בחקר האושר והשגשוג האנושי, במטרה לסייע לבני אדם לשפר את […]
פרק 1
'אהיה מאושר כאשר…' – האומנם?
מי שאינו מסתפק במה שיש לו,
לא ישמח גם במה שהוא חושק בו.
(סוקרטס)
*
פעמים רבות חולפת במוחנו המחשבה שלפיה אם נשיג דבר מסוים, נהיה מאושרים יותר. למשל, נהיה מאושרים יותר אם נמצא בן או בת זוג, אם נתקבל לעבודה מסוימת, אם נקבל קביעות בעבודה, וכך לא נחשוש עוד מפיטורין, או אם נעבור לבית גדול ויפה עם חדר עבודה.
כאשר תנסו להשלים את המשפט 'אהיה מאושר כאשר…', ייתכן שתאמינו באמת ובתמים כי אם הדבר יתגשם תחיו באושר ובאושר.
גם אני חשבתי כך בעבר, אשתף בקצרה בתהליך השינוי המקצועי שעברתי. בראשית דרכי המקצועית עבדתי בחברת הייטק. בסביבות גיל שלושים וארבע החלטתי לעשות הסבה מקצועית והתחלתי לעסוק בהוראה בבית ספר יסודי.
תחילה שימשתי כמורה מחליף. שאיפתי אז הייתה להיות מחנך כיתה מן המניין. כאשר הוצע לי לחנך כיתה שמחתי ונעניתי לתפקיד. ייחלתי לקבל קביעות, ואכן לאחר שלוש שנים קיבלתי קביעות. לכאורה הייתי אמור להיות מאושר, שכן מכאן ואילך יכולתי להיות רגוע שתהיה לי עבודה בטוחה עד הפנסיה.
למעשה, קבלת הקביעות לא תרמה כהוא זה לאושרי. הפתגם 'אין יותר קבוע מזמני' התהפך במקרה שלי ל: 'אין יותר זמני מקבוע'.
השאיפה החדשה שלי הייתה ללמד בתיכון. לשמחתי קיבלו אותי להיות מורה לבגרות בתיכון. לאחר זמן מה התרגלתי גם לעבודה זו. שאפתי כבר ללמד במכללה. תמיד חלמתי ללמד קורסים במכללה.
כשהוצע לי ללמד את הקורס 'פסיכולוגיה חיובית' הייתי מאושר, אך 'למרבה הפלא' גם למציאות זו התרגלתי תוך מספר חודשים.
ברצוני להבהיר כי עבדתי ועודני עובד במקומות עבודה מצוינים, ובסך הכול אני מחשיב את עצמי כאדם די מאושר. לכן הופתעתי מכך שגם לאחר שהצלחתי להגשים חלומות, לא הרגשתי שחל שינוי משמעותי ברמת האושר המתמשך שלי, ועדיין קיימת אצלי תחושה שלא הגעתי 'למנוחה ולנחלה'.
תיאור זה עשוי להמחיש את קביעתו של הפסיכולוג דניאל גילברט, לפיה אנו נכשלים פעם אחר פעם בחיזוי המצב הרגשי שלנו בעתיד.
אנחנו חושבים שנהיה מאושרים יותר כאשר נגשים חלום מסוים – נמצא עבודה חדשה, נקבל קידום, נוציא לאור ספר – ואכן הגשמת חלום עשויה לעורר בהתחלה רגשות חיוביים של שמחה והתרגשות, אך בטווח הארוך לא יחול שינוי משמעותי ברמת האושר שלנו.
מציאות זו אף עלולה לעורר תחושת תסכול ולהוביל לתהיות כגון: מדוע איננו מאושרים כפי שחשבנו שנהיה – בתפקיד החדש, בעבודה החדשה וכן הלאה – האם משהו לא בסדר אצלנו שאיננו מרגישים מאושרים יותר הגם שהצלחנו להשיג את היעד שכה ייחלנו לו?
קיימים שלושה גורמים לכך שאיננו מעריכים נכונה את מידת ההשפעה של אירועים חיוביים על האושר שלנו לאורך זמן. כלומר, אנחנו חושבים שנהיה מאושרים יותר כאשר… אך גם לאחר השגת השינוי המיוחל, לא חל שינוי 'פנימי' במצבנו הרגשי בטווח הארוך.
הגורם הראשון נוגע לעקרון ההתרגלות, השני – לעלייה בשאיפות, והשלישי – לפנטזיות שלנו. להלן נרחיב בכל אחד מן הגורמים.
א. עקרון ההתרגלות
מחקרים רבים הראו כי כאשר אנשים הצליחו להשיג משהו שחשקו בו, כגון קיבלו קידום בעבודה או אף זכו בלוטו, רמת האושר שלהם זינקה בטווח הקצר, ואולם לאחר תקופה מסוימת של התרגלות, השינוי כבר לא השפיע באופן משמעותי על רמת אושרם. אם הם לא היו מאושרים לפני האירוע, הם יישארו לא מאושרים.
פרופ' סליגמן כותב: 'מחקרים הוכיחו שלדברים טובים ולהישגים גבוהים יש כוח חלש עד להדהים מבחינת שיפור רמת האושר מעבר לטווח החולף: בתוך שלושה חודשים אירועים בעלי חשיבות ממדרגה ראשונה… מאבדים את השפעתם על רמות האושר'.
בני אדם נוטים להסתגל במהירות לאירועים טובים ואף להישגים משמעותיים, שאכן מסבים אושר בהתחלה – בעת ההתרחשות ובסמוך לה – אך השפעתם על האושר נעשית זניחה כעבור זמן מה.
עקרון ההתרגלות עשוי להבהיר מדוע המתאם בין עושר, יופי או בריאות טובה, לבין אושר נמוך בהרבה מן המצופה:
מחקרים מגלים כי הקשר בין בריאות גופנית טובה לבין אושר זניח (מובן כי המצב ההפוך, דהיינו מצב בריאותי לא טוב, צפוי להשפיע עד מאוד על רמת האושר), שמראה חיצוני טוב אינו משפיע באופן ניכר על רמת האושר, וכן שאין הבדל משמעותי בין רמות האושר של אנשים עשירים לעומת אנשים שאינם עשירים.
אמנם קיים סף כלכלי מסוים שמתחתיו צפויה להיות פגיעה באושר, בפרט כשאין יכולת לספק צרכים בסיסיים, אך מעבר לסף זה עלייה ברמת העושר כבר לא תשפיע באופן משמעותי על רמת האושר.
ההנחה של החוקרים היא שהקשר בין כסף לאושר נעשה זניח כאשר כל צורכי ההישרדות שלנו – עליהם אמון המוח – זוכים למענה.
הסיבה לכך שעושר, יופי ובריאות אינם משפיעים באופן משמעותי על רמת האושר היא אפוא שאנשים מתרגלים למציאות שבה הם חיים ונוטים להתייחס אליה כאל מובן מאליו.
לרוב, אנשים אינם מתמוגגים משמחה, או מתעודדים בשעת עצב, מעצם המחשבה שהם בריאים (ובכלל זה רואים, שומעים וכן הלאה), נאים, או יכולים להרשות לעצמם להזמין חופשה יוקרתית בחו'ל.
עקרון ההתרגלות אינו נסוב רק על דברים טובים, אלא בדרך כלל אנשים מתרגלים גם לדברים רעים שמתרחשים בחייהם.
מחקרים מראים כי אנשים שעברו אירוע קשה, כגון נפצעו בתאונה, או פוטרו מהעבודה, חוו צער ופגיעה ברמת האושר בטווח המיידי, אך לאחר תקופה מסוימת של הסתגלות הם חזרו להיות מאושרים כפי שהיו לפני האירוע.
יש בכך בשורה טובה, שכן משמעות הדבר היא שאם אנו חווים כעת אירוע קשה בחיינו, אכן צפויה להיות ירידה זמנית ברמת אושרנו. אבל בעוד זמן מה – בחלוף ההשפעה המיידית של האירוע – אנו צפויים להתרגל למצב החדש ולחזור לרמת האושר שהייתה לנו קודם לכן.
עם זאת, יש לסייג ולומר כי קיים הבדל בין התרגלות לאירועים משמחים לבין התרגלות לאירועים קשים: לאירועים משמחים מתרגלים בתוך פרק זמן קצר יחסית, לרוב בתוך שלושה חודשים. לעומת זאת, לאירועים קשים לוקח זמן רב יותר להתרגל. כך למשל, התרגלות לאירוע משמח כמו חתונה עם בן זוג אידאלי, מהירה יותר מאשר התרגלות לאירוע קשה כמו פרידה או גירושין.
יתרה מכך, לאירועים קשים מנשוא לעיתים גם לא מתרגלים כלל.
הפסיכולוגים מסכימים ש'הרע חזק יותר מאשר הטוב'. כלל זה מתבטא, בין היתר, בכך שלאירועים קשים אנו מתרגלים באיטיות רבה יותר מאשר לאירועים טובים שאליהם אנו מתרגלים די מהר.
ב. עלייה בשאיפות
לאחר שאנו משיגים משהו שחפצנו בו ומתחילים להתרגל אליו, אנחנו נוטים שלא להסתפק בו, השאיפות שלנו גדלות ועינינו נשואות להשגת היעד הבא. 'יש לו מאה רוצה מאתיים, יש לו מאתיים רוצה ארבע מאות', אומרים חז'ל. כלומר, השגת רכוש, או כל הישג אחר, נראית מובנית מאליה כעבור זמן מה, ואז חלה עלייה בשאיפות.
'כשאנחנו משיגים יעד מסוים, אנחנו מסופקים תקופה קצרה, ואז מתחילים שוב להרגיש שלא נהיה מרוצים עד שנגיע לשיא חדש', כותבת פרופ' ליובומירסקי ומוסיפה כי יש בכך גם צד חיובי שכן, 'אם הגשמת יעדים הייתה נוסכת בנו תחושה של שאננות וסיפוק, החברה האנושית לא הייתה מתקדמת לשום מקום. אילו היינו מרוצים תמיד מהמצב הקיים, לא היינו שואפים לעולם ליותר'.
חוסר היכולת שלנו לחוות רגשות חיוביים של סיפוק ושמחה לטווח ארוך, גם נוכח הישגים מרחיקי לכת, נובע אפוא מצורך אבולוציוני, כלומר שנרצה להמשיך להתקדם, להתפתח ולשכלל את העולם.
הציפייה שנהיה מאושרים יותר לאחר שנגשים חלום, או שנשיג יעד נכסף, עלולה להתבדות, שכן למעשה אנחנו עתידים להתרגל למצב החדש ושאיפותינו צפויות לעלות. ככלות הכול, בני האדם מתוכנתים לרצות ולא להוקיר, לשאוף ליותר ולא להסתפק במה שיש להם.
ג. דמיון סלקטיבי
גורם נוסף שמקשה עלינו לנבא כיצד נרגיש בעתיד נעוץ בדמיון שלנו. כאשר אנו מדמיינים איך נרגיש כאשר נשיג את הדבר שאנחנו חפצים בו, אנו נוטים להביא בחשבון רק או בעיקר את היתרונות שטומן בחובו המצב החדש.
אנו מפנטזים על זוגיות מושלמת, אשר תפצה על שנים של רווקות, על עבודה מתגמלת ומספקת, על הבית המושלם שיענה על צרכינו ועל הילדים המקסימים שנביא לעולם ושימלאו אותנו גאווה.
לרוב איננו מדמיינים את הקשיים והבעיות, את הלחצים והדאגות, את העליות ואת המורדות, את המריבות ואת האכזבות שעתידים להתגלות בהמשך (ואולי טוב שכך, שכן אילו היינו צופים את כל הקשיים שיתגלו, ייתכן שהיינו נמנעים מעשיית השינויים).
כך למשל, אנו עשויים להתקבל לעבודה מסוימת שחפצנו בה, היות שרצינו לעשות שינוי, להתקדם וכדומה, אך להתאכזב בהמשך עקב תנאי שכר, יחס המעסיק, או מכל סיבה אחרת שלא צפינו מראש.
לסיכום, השגת דבר שאנו חושקים בו לא תניב בהכרח אושר בטווח הארוך, שכן אנו נוטים להתרגל במהירות לכל הישג או שינוי חיובי בחיינו ומתחילים לראות אותו כמובן מאליו. בנוסף, השאיפות שלנו צפויות לעלות וסביר שכבר לא נרגיש מסופקים מן ההישג הקודם.
לבסוף, כאשר אנחנו חולמים על שינוי בחיינו אנו נוטים לדמיין את הרווחים והרגשות החיוביים שיניב המצב החדש, אך איננו צופים – ולעיתים אף איננו יכולים לצפות – את הרגשות הלא נעימים אשר יגיעו גם הם בעקבות השינוי.
מובן כי אין מטרת הדברים לעודד הימנעות משינויים או לקרוא להשלמה עם נסיבות חיים לא נעימות. כאשר אדם נמצא במציאות חיים שאינה רצויה מבחינתו, ודאי כי עליו לשאוף לשנות אותה; ואם לא ניתן לשנות את המציאות, אפשר לנסות לשנות את הדרך שבה מסתכלים עליה.
המסקנה העולה מן הפרק היא אפוא שמי שאינו מצליח לחוות רגעי אושר כעת, עקב דבר-מה שחסר לו בחייו, ייתכן שלא יצליח להיות מאושר גם לאחר שיצליח להשיג את מבוקשו. ברוח אמרתו של סוקרטס: 'מי שאינו מסתפק במה שיש לו, לא ישמח גם במה שהוא חושק בו'.
על פי סוקרטס, וכן לדעת חז'ל שקבעו: 'איזהו עשיר? השמח בחלקו', הסתפקות היא אחד התנאים המוקדמים לאושר.
מעניין לציין, כי פסיכולוגים הבחינו בין שני סוגי טיפוסים: טיפוסים מזן 'המחפשים שלמות' (maximizer) וטיפוסים מזן 'המסתפקים' (satisficer). באחד המחקרים התחקו חוקרים אחר קבוצה של 548 סטודנטים עם צאתם לשוק העבודה. הסטודנטים מילאו שאלון שחשף את מידת היותם טיפוסים מזן 'המסתפקים' או מזן 'המחפשים שלמות'. החוקרים גילו כי משכורתם של 'המחפשים שלמות' הייתה גבוהה ב-20%, בממוצע, ממשכורתם של 'המסתפקים', ועם זאת הם היו אומללים מהם.
מאחר שההבחנה בין 'מסתפקים' ל'מחפשים שלמות' היא יחסית ולא מוחלטת – שכן בדרך כלל בני אדם אינם רק מסתפקים או רק רודפי שלמות – נכון יותר לראותה כרצף. כלומר, יש אנשים שנוטים יותר לחפש אחר שלמות, לעומת אחרים שנוטים יותר להסתפק במה שיש להם, לשמוח בחלקם.
מן המחקר הזה ניתן ללמוד כי המרדף אחר האושר עובר, בין היתר, דווקא דרך ההסתפקות במה שיש לנו כעת.
אין עדיין תגובות