שאול הראל, לשעבר שרלי הילסברג, איבד את צילו כשבשלהי 1942, והוא בן חמש בלבד, נותק ממשפחתו, מסביבתו ומשפתו. בזכות גבורתה של המחתרת היהודית הבלגית ניצל מכבשני אושוויץ, כי הרי לא היה ילד אחד מתחת לגיל שלוש עשרה שנשלח ממחנה המעצר מכלין בבלגיה וחזר חי.
מיטלטל בין מקומות מסתור שונים, בודד, ללא יכולת לחשוף את זהותו, הוא למד לשתוק, לבכות ללא דמעות ובעיקר להמשיך הלאה ולשרוד. בתום המלחמה, לאחר שאיבד הורים, אח ואחות, המשיך במאבק ההישרדות שלו; דרך קורותיו במוסדות היתומים בבלגיה, העלייה לישראל, חינוכו במוסדות עליית הנוער ושירותו הצבאי – שבו נפצע קשות – בנה לעצמו צל חדש. מתוך הכרת תודה על הצלתו החליט להקדיש את חייו לטיפול בילדים; הוא למד רפואה באוניברסיטה העברית והוביל את הקמתם ואת ביסוסם של תחומי התפתחות הילד ונירולוגיית הילדים בישראל.
מסלול חייו של שאול הראל מתאר סאגה בלגית-ישראלית המתרחשת החל בתקופת השואה ודרך שנות קיומה של מדינת ישראל. סיפור חייו הוא סיפור של התגברות על טראומה קשה מנשוא ושל מימוש הצלחה מקצועית ואישית כנגד כל הסיכויים – והוא משדר מסר אוניברסלי של הישרדות, של אופטימיות ושל תקווה.
אין עדיין תגובות