"מסעו של טהרלב הגיע בספר זה, שלדאבון הלב לא זכה לראותו יוצא לאור, ממש אל לב־לבו של ארון הספרים היהודי, […]
עברית אשר אין בלתה
פרידה מחבר
חיים באר
רק עכשיו, עם הסתלקותו של יורם טהרלב, יכולה דרכו האמנותית של אחד מגדולי האמנים המחוננים והמבורכים שקמו לעולם הזמר העברי, להימדד לכל אורכה, ורק עכשיו נחשפות לעין כל נקודות המפנה שבהן נחתם שלב אחד ביצירתו העשירה והמגוונת, לאחר שמוצו מירב האפשרויות הגלומות בה, ונפרץ נתיב לעבר שלב חדש, שלב מקורי, חדשני ונועז עוד יותר מקודמו, שפירותיו הפתיעו ושימחו כל מי שהטה אוזן אל עולמו היוצר.
ראשית דרכו של יורם היתה כמאהבם הגדול של נופי ארץ ישראל, של 'ארצנו הקטנטונת, מולדת בלי כותונת, מולדת יחפה'. זהו מהלך שנפתח בעוצמה גדולה בקיבוץ יגור, 'תבנית נוף מולדתו'. ממרגלות 'ההר הירוק תמיד', שם נפקחו עיניו לעולם, יצא יורם במעגלים מתרחבים והולכים לתור את הארץ שלא תמו כל פלאיה. מ'הפרדס ליד השוקת', מ'השביל אל הבריכות', מהמדרון על יד הוואדי של 'צל ומי באר' הוא יצא לתור את הארץ. מסע מעורר הערצה שהביא אותו בין השאר אל 'פתח תקוה בבוקר לח בשנת תרל'ח', 'אל גבעת התחמושת' ואל בנאי ירושלמי לגמרי לא צעיר שחולם להניח את אבן הפינה למקדש.
משעה שהמסע הארץ ישראלי התחיל למצות את עצמו חיפשה לה יצירתו של יורם טהרלב מרחב פעילות חדש, כר נרחב שבו יוכל להביא לידי ביטוי את היצירתיות האדירה שלו, וכך הוא נעשה למאהבה הגדול של הלשון העברית.
מהלך זה, כמו המהלך הקודם, יצא גם הוא מרחמה של יגור. המורה לזמרה של יורם היה יהודה שרתוק, לימים שרת, המלחין שנודע בלחנו הנפלא ל'ואולי' של המשוררת רחל, והוא זה שפתח בפניו את שערי ארמון הפלאות העברי וחשף בפניו את קסמי לשון הקודש. וכך הוא כותב בשירו 'יהודה שרתוק' הכלול בספר שיריו 'משק יגור טיוטה':
יְהוּדָה שֶׁרְתּוֹק יְהוּדָה שֶׁרְתּוֹק
כְּשֶׁהָיִיתִי שָׁר
אָמַר לִי: שְׁתֹק!
לֹא קִבֵּל אוֹתִי לְשִׁעוּרֵי הֶחָלִיל
פֶּן אֲזַיֵּף חָלִילָה
אֶת אֵל יִבְנֶה הַגָלִיל
אֵל יִבְנֶה הַגָלִילָה.
כְּשֶׁהוּא כָּעַס
הָיָה צוֹעֵק: יֻשְׁלַךְ הַס!
וּבְנֵי פַּקוּעָה!
וּבְנֵי נַעֲוַת הַמַרְדוּת!
וּמִכָּל הַנְזִיפוֹת שֶׁנָזַף בִּי בַּכִּתָּה
לָמַדְתִּי עִבְרִית אֲשֶׁר אֵין כְּמוֹתָהּ.
אהבת העברית על כל רבדיה הולידה לא רק שפע של ספרים, ובהם גם ספרי ילדים שובי לב, אלא גם מופעים מלאי הומור וידע שבהם עשה בדרכו השובבה והשנונה נפשות לעברית רבת הרבדים בפניהם של מאזינות ומאזינים נלהבים שנשבו בקסמו. זכור לי רגע קסום שכזה בשעה שיורם אמר למאזיניו המשתאים כי בעיניו אחד הצירופים הלשוניים העבריים הקסומים ביותר הוא 'יאללה ביי'.
מן העברית רבת־הרבדים קצרה הדרך אל 'ארון הספרים היהודי' ואין ספק כי חוקר הזמר העברי אליהו הכהן צודק בקביעתו כי מבין כל היוצרים הישראלים החילוניים יורם טהרלב הוא ללא ספק הסופר היהודי ביותר, ויעידו על כך שלל ספריו שראו בשלב האחרון, הבשל והמעמיק, של יצירתו: 'וטהר לבנו', 'מצע אשה מצע טוב', 'שמע בני', 'ואהבת', 'שמחת תורה', 'על ברכי אבות'.
מסעו של יורם אל עולם הספרים היהודי הגיע כאן, בספר זה, שלדאבון הלב הוא לא זכה לראותו יוצא לאור, ממש אל לב־לבו של עולם זה, אל ספר החכמה 'משלי'. בדרך מקורית, אמיצה ונועזת, הוא צולל כאן אל משליו של החכם מכל אדם, לוקח מוסר ומבין אמרי בינה, ואגב כך מעניק לנו את המסתורי והמבריק שבכל ספריו.
ועכשיו, בשעה שיורם בן חיים ויפה טהרלב (טרלובסקי) מסב במתיבתא דרקיע בחברתם של כל חכמי הדורות ומשובב את לבם בפירושו לפסוק יא בפרק כב 'אוהב טהר־לב חן שפתיו רעהו מלך', משגיח עליהם מן החלונות ומציץ מן החרכים בעל ספר משלי בכבודו ובעצמו, לוחש על אוזנו של רבי עקיבא 'פשוט מחייה נפשות,' ורבי עקיבא מהנהן ומשיב לו: 'מעין עולם הבא ממש,' וקווים דקים של נחת נמתחים על שפתותיהם של חכמינו ורבי עקיבא.
חיים באר
אין עדיין תגובות