זֶה הַזְּמַן לְהִתְאַחֵד
אֲנִי צוֹפֶה מֵהַמִּרְפֶּסֶת,
בְּפִרְחֵי הָאָבִיב,
הַנָּבִיא אִחֵר לַסֵּדֶר,
וְהַשְּׂדֵרָה רֵיקָה מִתָּמִיד,
הַמָּשִׁיחַ מִתְעַכֵּב,
וְרַק הַנְּגִיף…
רַק הַנְּגִיף עוֹד מִדַּבֵּק.
שָׁם מַסּוֹק מִשְׁטָרָה קָטָן,
מְרַחֵף מֵעַל הַיָּם,
שָׁם קֶרֶן שֶׁמֶשׁ חֲמִימָה,
מְצִיצָה מִתּוֹךְ עָנָן,
וְגַל חָדָשׁ שׁוֹטֵף בַּהֲנָאָה,
דֶּגֶל שָׁחֹר שֶׁנִּסְחַף בַּסְּעָרָה.
זֶה הַזְּמַן לְהִתְאַחֵד,
זֶה הַזְּמַן לְהִתְקָרֵב,
וּלְהָסִיר אֶת הַמַּסֵּכָה,
זֶה הַזְּמַן לִבְחֹר בָּאַהֲבָה.
וּבֵין סַפְסְלֵי הַמֶּמְשָׁלָה,
בֵּין הַחֵרוּם לַשִּׁגְרָה,
מִתְאַחֲדִים הַיְּרִיבִים,
וּבַשְּׂדֵרָה שׁוּב מֻצָּבִים,
אָהֳלֵי הַמַּפְגִּינִים.
זֶה הַזְּמַן לְהִתְאַחֵד…
וּמִן הַמִּרְפֶּסֶת הַבּוֹדֵדָה,
בִּזְמַן צְפִירַת הַדּוּמִיָּה,
זוֹלֶגֶת דִּמְעָה יְתוֹמָה,
עַל הַפְּרָחִים הָאֲהוּבִים,
וְאֵין פּוֹקֵד אֶת הַקְּבָרִים,
אֶת הַקְּבָרִים שֶׁל הַבָּנִים.
זֶה הַזְּמַן לְהִתְאַחֵד…